שבוע שלם הצליח השיח' האיראני מוחמד באקר אל-פאלי לשהות על אדמתה של כוויית בטרם גורש בבושת פנים לטהרן. האופוזיציה הדתית איימה לזמן את ראש הממשלה לחקירה בבית-הנבחרים, כדי שיסביר כיצד קרה שהפוסק השיעי השנוי במחלוקת נכנס למדינה על אף שהוא מצוי ברשימה השחורה של שירותי הביטחון הכווייתיים. ראש הממשלה, נאסר אל-מוחמד, הורה בתגובה לגרש את אל-פאלי לארצו.
ראשיתה של הפרשה באפריל השנה. דרשה אותה נשא השיח' האיראני במסגד בכוויית הופצה באתרים שונים באינטרנט והרגיזה רבים. בדרכו הרגשנית, הכמעט לירית, סיפר אל-פאלי למאות מתפללים על לידתו של האימאם עלי, אבי השיעים. הוא סיפר כי מיד לאחר שהגיח לעולם, כתב אלוהים על ענן מילות שבח בלשון משורר, המפארות את חוכמתו של הילוד. "עליך לתת לו את השם עלי", חקק האל בענן, כך לפי הפוסק האיראני. עלי בערבית פירושו גבוה, נישא, וגם מיוחס.
אל-פאלי הוא אישיות מוכרת בכוויית, הודות לביקוריו התכופים בשטחה, ולעובדה כי הוא נוהג לשאת את דרשותיו בשפה הערבית. אנשי דת סונים בנסיכות, בעיקר מן הממסד הסלפי האדוק, מיהרו להגיש נגדו תביעה לבית- המשפט על ביזוי האל, כי העז להאנישו והציגו כמי שהעניק שם לתינוק. השופטים הכריזו עליו כ"אישיות בלתי רצויה", ואסרו על כניסתו לנסיכות. הם קנסו אותו בעשרת אלפים ריאל (163 אלף שקלים) והורו להחרים מהחנויות את התקליטורים המתעדים דרשתו.
ב-14 בנובמבר, כאילו דבר לא אירע, הגיע השיח' לכוויית בטיסה ישירה מטהרן. הוא עוכב בשדה התעופה, ואולם אז הפעילו הצירים השיעים בפרלמנט לחצים על גורמי ממשל, והביאו לכך שכניסתו תותר. עד מהרה התגלגל ביקורו של המטיף האיראני לכדי פרשייה פוליטית סוערת. הסונים זעמו על ראש הממשלה, על שהתיר לאישיות כה בעייתית להיכנס שוב לשטחי המדינה. "הוא בא לזרוע סכסוכים פנימיים ולפגוע באחדות הלאומית", אמרו. הם קראו לו "זנדיק", כינוי גנאי בפי הסונים לפרסים כופרים.
חסידיו של השיח' האיראני טענו שהוא הגיע כדי להתמודד עם הערעור על פסק הדין שניתן בעניינו. הסונים לא ויתרו: הם איימו לדרוש מראש הממשלה לעמוד בפני שאילתא בפרלמנט, ובאותה הזדמנות להטיח בו סוגיות הקשורות לשחיתות שלטונית, רמת השירותים לאזרח ובזבוז כספי ציבור.
שלושה ימים לאחר שנחת בכוויית, הודיע משרד החוץ כי השיח' הוא אישיות בלתי רצויה, ועליו לעזוב בתוך שלושה ימים. גם הודעה זו הרגיזה את המחנה הסוני. "מדוע מעניקים לו שלושה ימי חסד, בעוד שמקובל לסלק אישיות בלתי רצויה בתוך 48 שעות?" זעם חבר הפרלמנט ד"ר וליד טבטבאי. שבוע לאחר נחיתתו, עזב המטיף האיראני בבושת פנים את אדמת הנסיכות ושב לארצו. "איני נושא כל טינה לאיש", אמר טרם עזיבתו. "בלבי יש אמונה כנה, כי אללה יעניק ביטחון למדינה זו ויסלח לה על ההאשמות שטפלה עליי".
בכך הצטרפה למעשה כוויית בגלוי למפת המדינות הסובלות ממתיחות עדתית בין שיעים לסונים. אוכלוסייתה מונה כ-2.5 מיליון נפש בלבד, שליש מהם שיעים. הרוב הסוני ער לכך וחושש מפני מעשי חתרנות והתססה, שיחוללו אישים כמו השיח' אל-פאלי. כל זאת, בעת שהעולם הערבי כולו נקרע בתוך מאבק עדתי, שאותו מובילות מחד איראן וחיזבאללה, ומאידך מדינות סוניות כמו מצרים וסעודיה.
בפברואר השנה, לאחר ההתנקשות בבכיר חיזבאללה עימאד מורנייה, הקימו שני צירים שיעים אוהל אבלים בכוויית. הם הורחקו מן הפרלמנט והועמדו למשפט, אבל זוכו. לכוויית חשבון ארוך עם המחבל הלבנוני. ב-1986 חטפו הוא וחבריו מטוס של חברת התעופה הלאומית, בניסיון לאלץ את הממשלה לשחרר עצורים שיעים. החוטפים הוציאו להורג שניים מנוסעיו, ואז שחררו את כולם. גם במקרה זה חוללה הפרשה משבר פוליטי, לאחר שחברי הממשלה התפטרו כדי לאלץ את הממשלה להסיר את חסינותם של שני הצירים השיעים.
רבים בכוויית בטוחים כי אף על פי שאל-פאלי גורש, לא יהיה זה ביקורו האחרון בנסיכות. כפי שאפשר להתרשם, הלובי השיעי כבר הוכיח כי בידו לכופף אפילו את שירותי הביטחון וראש הממשלה, הנמנים עם הרוב הסוני.

ברית מילה
הצנזורה המצרית אישרה לצלם סרט על לסביות - בתנאי שתשונה בתסריט מילה אחת בודדה
שמונה חודשים עיכבה הצנזורה ליצירות אמנות במצרים את תשובתה בנוגע לעלילת הסרט "בלי צנזורה". שלוש פעמים ברציפות נדחה הבמאי והמפיק האני ג'ורג'ס פווזי. עד שקיבל אור ירוק לפתוח בצילומים, ביקשו ממנו הצנזורים לוותר לגמרי על אחת הדמויות המרכזיות. הוא סירב, ולבסוף התפשרו על החלפתה של מילה אחת בלבד.
מה שגרם להתחבטויות הרבות הוא העובדה כי העלילה מגוללת את חייה של שירין (השחקנית עולא ראנם), אישה האוהבת נשים. החברה המצרית היא דתית מאוד, ובעיני ההלכה האסלאמית, קיום יחסים חד-מיניים הוא פשע בלתי נמחל.
כל המעורבים בסרט יודעים: מרגע שייצא לאקרנים, תלווה אותו מחאה נזעמת של חוגים שמרניים. לפני כשנה עלה על מסכי קהיר הסרט "חין מייסרה" (תחזיר כשתוכל), מחאה חברתית על שכונות העוני כבית גידול לטרור. הסרט כלל סצנה לסבית מרומזת. בתגובה, זעמו כמה אנשי דת ותבעו את מאסרן של השחקניות.
היה זה אך טבעי לראות את יוצריו של הסרט החדש מכינים לעצמם אליבי ציבורי. "למרות שהעלילה עוסקת ברומן לסבי, אין בסרט סצנות ארוטיות", הדגיש הבמאי, "אף לא נשיקה אחת". ואילו ראנם הצהירה, כי אפילו בבגדים שלבשה אין רמז מיני. "האישיות הלסבית מוצגת בצורה מרומזת ולא מובהקת".
הפקתו של "בלי צנזורה" מלמדת על הפתיחות שאליה מכוונת היצירה האמנותית והאינטלקטואלית במצרים, גם במובן המיני. שנתיים או שלוש לפני כן, סרט המתעד רומן לסבי היה נדחה על הסף. היום הוא זוכה לאישור מאת הצנזור, ובלבד שמילה אחת תשונה: במקום שייאמר כי שירין "אנסה" את אחת הדמויות, יצוין כי היא "עגבה" עליה.