מזל טוב לגברת פאטמה סעיד עוואני (33) מאיחוד האמירויות. לפני כמה ימים הוכרזה עוואני, אם לשני ילדים, כרשמת הנישואין הראשונה בתולדות הנסיכות, ולמעשה בתולדותיו של המפרץ כולו. מדובר בתפקיד נכבד ביותר, המקביל לרב מחתן בדת היהודית. בהודעה רשמית שפרסמה מינהלת המשפט בבירה אבו-דאבי, נמסר כי המינוי נועד "לחזק את תפקיד האישה בחברה ולשתפה בכל המשרות ההולמות את אופייה, כל עוד אינן מנוגדות לחוק ולהלכה האסלאמית".
לכאורה, אין מדובר בצעד מפתיע. אם יש מדינה ערבית השואפת יותר מכולן לדמות למערב, הרי שזו איחוד האמירויות. אנשי עסקים יודעים כי שם יהיו פטורים מהביורוקרטיה והפקידות האטית שבה ייתקלו אצל השכנות. קונצרנים גלובליים קבעו במדינה את בסיסיהם במזרח התיכון, הודות ליעילות הפקידותית ולתנאי סחר חופשי בבירת העסקים שלה, דובאי.
אפילו בהתנהלותה מול ישראל נוהגת איחוד האמירויות בגמישות. אף על פי שאין ביניהן מערכת יחסים רשמית, מתירה ממשלתה לאנשי עסקים ודיפלומטים ישראלים לבקר בה, הרחק מאור הזרקורים. ועוד לא דיברנו על מועדוני הומוסקסואלים, הרשאים לפעול שם כמעט ללא הפרעה, על בתי-הבושת ועל זוגות תיירים, הרשאים להתחבק ולהתנשק בפרהסיה.
במאמציה להיראות כמו ניו יורק קטנה, חוצה לעתים המדינה את גבולות הטעם הטוב. דובאי איננה רק מרכז לסחר בין-לאומי, אלא גם זירת ניסוי לפרויקטים הנדסיים מנקרי עיניים. בתוך פחות מעשור נבנו בה שני כפרים דמויי דקל בתוך הים ושני מגדלי מגורים מן הגבוהים בעולם -  ועוד היד נטויה.
המניע לכל אלה הוא חזון כלכלי. לאיחוד האמירויות אין עתודות מבטיחות של נפט וגז כמו לשכנותיה כוויית וקטאר, ומשום כך היא מחפשת את עתידה הכלכלי במערב, ומנסה למשוך משקיעים ותיירים זרים. לצד הפיתוח ההנדסי המלוטש והשירותים המתקדמים, טורחת הממשלה לטפח ערכים של ליברליזציה. אחד מאלה הוא קידום מעמד האישה בממשל הציבורי ובפוליטיקה. בממשלה חברות ארבע נשים, ולפני כחצי שנה מונתה לראשונה אישה לתפקיד שופטת שלום.
למרות זאת, עוד רחוקה הדרך לשחרור המלא. אין לשכוח כי המינויים דרשו צו נשיאותי או מלכותי, מה שממחיש כי מדובר בהתערבות מלמעלה ולא בביטוי להתנהלותו העצמאית של השירות הציבורי. איש אינו רשאי לתהות מדוע נבחרו דווקא נשים אלה ולא אחרות, ומדוע נעשה הדבר בצורה מדודה, חד-פעמית, ולא באמצעות חוק גורף. מישהו כנראה עדיין רוצה לשלוט בברז.
המענה לשאלות הללו ברור לכל ערבי כמעט. שינויים, במיוחד בחברות שמרניות, נעשים באטיות, כדי לאפשר לציבור לעכלם, ולריבון לפקח עליהם. שינוי מהיר כמוהו כסיבוב מואץ - הוא עלול לצאת משליטה. מי שרוצה דוגמה, מוזמן להעיף מבט לכיוונה של עיראק. מישהו ניסה להחיל עליה דמוקרטיה בן לילה, וסופו שהטביע אותה בדם.

טוהר הנשיקה

האם מותר לנשים פנויות להחליף נשיקות מרפרפות עם גבר במקום ציבורי? חכמי הדת יגידו, באופן לא מפתיע, כי אסור. אלה אינם רואים בנשיקה על הלחי רק אמירת שלום בלתי מחייבת, אלא חוששים כי תהיה ביטוי לראשיתו של קשר גופני. "מה נעשה אם המגע השטחי הזה יתפתח לחטא גדול, כמו פשע הזנות?" תהה ד"ר עבד אלפתאח אלשייח, חבר המרכז למחקרים אסלאמיים באוניברסיטת אל-אזהר בקהיר.
אולם השיח' גמאל אלבנא סירב להתיישר לפי הקו הזה. במהלך ריאיון טלוויזיוני שאל אותו צופה, האם מותרת נשיקה בין אישה לידידה. אלבנא הפגין עמדה ליברלית, כדרכו. הוא הסביר כי האסלאם אינו אוסר על נשיקות כאלה, אולם רואה בהן עוונות קטנים. על חטאים אלה, הוא אומר, אפשר לכפר באמצעות מעשים טובים. "הנשיקות הללו הן דבר רע, אבל זו חולשה אנושית שהאסלאם מקבל, בגלל קיומה החד-משמעי אצל בני-האדם", הסביר.
השיח' אלבנא מטיל את האחריות למנהג הקלוקל על ההורים. לדבריו, בימינו אבות ואמהות אינם מאיצים בילדיהם די הצורך להינשא במועד. בכך הם תורמים לעליית גיל הנישואים ולצמיחה של מנהגים מעוותים בין המינים, כמו אותה נשיקה מרפרפת בפרהסיה. הוא מזכיר חדית' (אמירה) המיוחסת לנביא מוחמד, שאמר: "אם יבוא אליכם זה אשר ישביע את רצונכם בדתו ונאמנותו, הינשאו לו. אם לא תעשו זאת, תביאו סכסוך בין אחים ושחיתות גדולה". במילים אחרות, הפוסק המצרי מגלה הבנה לקיומה של חרמנות קלה אצל הבריות.
השיח' גמאל קוטוב, מגדולי חכמי הדת של אוניברסיטת אל-אזהר, סירב להשלים עם פסק ההלכה של עמיתו, ופתח בהתקפה אישית עליו. "אלבנא חצה את גיל 80, ואינו מתמחה כלל בפסיקה", אמר. "אין להתייחס ברצינות לדבריו בעניינים אלה. האם היה מתיר גם לבתו להתנשק כך? אני יודע שאינו נשוי ואין לו בנות, לכן אני מציג את השאלה בצורה היפותטית". אלבנא, כדרכו, יודע להתמודד עם מכות מתחת לחגורה. "למרבה הצער, תמיד מזלזלים במה שאני אומר", השיב, "אבל יש לי עיקרון - אין חובה להישמע לכל איסור".
אולם ספק אם עקרונותיו של אלבנא יעמדו לו מול הנשק ששלפו מולו מתנגדיו, שגייסו את המדע לטובתם. ד"ר עבד אלהאדי מוסבאח, מומחה לרפואה ציבורית מאוניברסיטת אל-אזהר, מיהר לנסח מסמך, שבו תיאר את תחושת ההתרגשות שמעוררת הנשיקה הקלה אצל בני-האדם. לדבריו, הנשיקה גורמת לסערה והתרגשות ולתגובה כימית מענגת בגוף. יש לה קשר ישיר, הוא קבע, להגעה לשיא בזמן המגע המיני.
את המסמך הזה כתב הרופא המצרי בהזמנת שולחיו, שביקשו להראות עד להיכן עלולה להגיע השפעתה של הנשיקה. למי שלא הבין, המטרה הייתה למנוע מן הצעירים להתנשק.