אסון כבד פקד את קהיר: סלעי ענק קרסו על שכונת עוני, וקברו תחתיהם יותר מ-100 אזרחים. התקרית אירעה באזור המוקטם, הרי גיר בדרומה של העיר, ליד מצודת קהיר המפורסמת שהקים שליט מצרים, מוחמד עלי, לפני כ-200 שנה. בפעולות החילוץ, שתועדו היטב בערוצי הטלוויזיה הערביים, נראו כבאים מתוסכלים מנסים לשווא לקדוח באבן באמצעות פטישי אוויר, ובולדוזרים נאבקים בסלעים במשקל טונות. בייאושה, הרהרה הממשלה באפשרות לבקש פסק הלכה מחכמים, שיכריז על השכונה כקבר אחים.
האסון הזה היה האחרון בשרשרת של אירועים, שהמכנה המשותף לכולם הוא אוזלת ידו של השלטון. שבועיים לפני כן עלה באש הבית העליון של הפרלמנט, מבנה ארכיטקטוני ייחודי, שהוקם ב-1924. שירותי הכבאות לא הצליחו להשתלט בזמן על הדליקה, והיא כילתה את הבניין. לאחר מעשה התברר כי התקרה הייתה עשויה ברובה עץ, בניגוד להנחיות החירום.
שבועות מעטים לפני כן זוכה איל הספנות ממדוח איסמאעיל, בעליה של המעבורת סלאם 98', מאחריות לאסון טביעתה בים סוף, שגבה את מותם של 1,030 נפשות. מרגע שידור אותות המצוקה, לקח למסוק הראשון ארבע שעות להגיע למקום ולדווח לרשויות על הטרגדיה.
לפני חודש הואשם המיליארדר הישאם טלעת מוסטפא ברצח זוגתו לשעבר, הזמרת הלבנונית סוזן תמים (31), לאחר שנטשה אותו. תמים היפהפייה נדקרה באכזריות בביתה בדובאי בידי רוצח שכיר. הישאם טלעת מוסטפא (50) איננו רק איל נדל"ן, שסלל בשירות הממשלה כבישים והקים שכונות מגורים שלמות - הוא גם חבר מפלגת השלטון וציר בבית העליון של הפרלמנט, מעין בית לורדים מקומי. משום כך אולי הוטל צו איסור פרסום בפרשה. לכולם היה ברור כי מישהו בחלונות הגבוהים חפץ ביקרו של איל ההון. למרות זאת, שמו דלף ופורסם בעיתונות הערבית שמחוץ למצרים. הלחץ שהופעל על הממשלה היה כבד מנשוא, והנשיא מובארק נאלץ להתיר את מעצרו של ידידו. בימים אלה עומד מוסטפא לדין על רצח.
עיתוני מצרים מלאו בשנים האחרונות מאמרי ביקורת והתקפות על הממשל בשל השחיתות השלטונית, הרשלנות והזלזול באזרח. בעבר הצליח הממשל לשלוט בעיתונות ולווסת את רמת הביקורת. כולם ידעו שהשלטון קלוקל, אבל לא העזו לדבר על זה. היום מדברים וסונטים בלי בושה. במלאות לו 80, נאלץ נשיא מצרים חוסני מובארק להתמודד עם בעיה שלא הכיר בכל שנות שלטונו: מחאה ציבורית בוטה, לגלגנית, שכבר לא ניתן להשתיקה באמצעים של צנזורה ואיומים במעצר. המחאה הזו מכרסמת בתדמיתו ומביישת את נעוריו.
עיון בעיתוני מצרים בשבוע שאחרי אסון המוקטם מגלה כי שקיפות, ניקיון ציבורי ושירות לאזרח אינם הצד החזק של מובארק בערוב ימיו. מצד שני, גם דיכוי החירויות אינו מה שהיה. "בכל אסון שקורה, יוצא בכיר רם דרג ואומר כי הנשיא מובארק עוקב בעצמו אחר המתרחש דקה בדקה", לעג עורך השבועון "רוז אליוסף", עבדאללה כמאל. "זה קרה באירוע מנשיית נאצר (קריסת הסלעים), ולפני כן בעת הדליקה בפרלמנט, ולפניו באסונות אחרים שחוותה הארץ ב-72 שנות שלטונו. והנה, לא קרה דבר חדש במעקב שנוהג הנשיא לקיים... הדליקה בפרלמנט ארכה קרוב לעשר שעות, למרות המעקב של האדון הראיס דקה אחר דקה".
ואילו איברהים מנסור, עורך העיתון "א-דסתור" ואחד ממבקריו החריפים של מובארק, כתב: "הנשיא לא חשב אפילו לבקר באתר האסון, על אף שהוא שהה קרוב אליו בזמן הלווייתו של עבד אלחלים אבו רזאלה (שר ההגנה לשעבר), שלשום. הנשיא לא רצה לשמוע את תלונות בני האזור, שעדיין מחפשים את קרוביהם תחת ההריסות בידיהם ובכלים אלמנטריים, ונראה שהעדיף לעקוב אחר האסון מארמונו".
והנשיא, מה באמת הוא אומר? לא הרבה. בנו ויורשו העתידי, גמאל, ביקר לאחרונה במחוז שרקייה בדלתא של הנילוס. המקום נחשב כמעוז פוליטי של "האחים המוסלמים", יריביו המרים של השלטון. גמאל סיפר לנוכחים כי שליש מעניי מצרים מתרכזים ב-1,000 כפרים ידועים, רובם במצרים עלית. כאשר נשאל הבן מה עתידם של כפרים אלה, ענה: "אי-אפשר למצוא לכל הבעיות פתרון בן לילה".

חוכמת הבייגלה
היכן שיש שמחה, תמצאו גם משביתי שמחות. כזה הוא השיח' האלג'יראי מוחמד עלי פרכוס. בעיצומו של החודש הקדוש, פרסם פרכוס פסק הלכה האוסר לצרוך את הזלאבייה. זוהי פצצת קלוריות טעימה להפליא, דמויית בייגלה, אך דקיקה ומתוקה ממנו. היא עשויה סוכר, דבש, שמרים והרבה קמח, ועולה על שולחנותיהם של מאות מיליוני מוסלמים בארוחות שבירת צום הרמדאן. בישראל נמכרת הזלאבייה בעיקר בריכוזים של עולי עיראק, וידועה בשם זנגולה.
בפסיקתו קבע השיח' כי הזלאבייה היא "בדעה", חידוש מוטעה, כיוון שצורתה הפנימית היא כשל צלבים. "בדעה" הוא מונח המודבק לכל מה שמריח מודרניזציה או כפירה. כך, למשל, הוכרזו האינטרנט וערוצי הלוויין בראשית ימיהם כחידוש מגונה, עד שהדתיים גילו את היתרון הרב הטמון בהם לצורך הפצת רעיונותיהם והחליטו בן לילה שהשימוש בהם מותר.
השיח' פרכוס הוא דמות מעורר מחלוקת באלג'יריה. הוא נמנה עם החוגים הסלפיים, כינויו של זרם אדוק במיוחד, המאמין בשיבה אל השורשים ואימוץ האסלאם כפי שהיה בראשית ימיו. מתנגדיו של השיח' מאשימים כי בעבר הוא טען להיותו נביא - חטא חמור באסלאם, הרואה את מוחמד כאחרון הנביאים.
מי שחשב כי במלחמתו בזלאבייה מיצה השיח' האלג'יראי את חשיבתו היצירתית, טעה. לפני כמה חודשים פנה אליו אזרח שרצה להנפיק דרכון, אך הפקידים סירבו לכך, בטענה שזקנו מסתיר את פניו. בתגובה המליץ לו השיח' לפנות למומחה לפוטושופ, כדי שיסיר את הזקן מן התמונה. כך יקבל הפקיד את מבוקשו, מבלי שתיפול שיערה משערות פניו של האיש. ואם ימחה הפקיד על התרגיל? במקרה זה קבע השיח', מתירה ההלכה לשלשל לכיסו קצת שוחד.