למסתכלים מישראל נראית עסקת השבויים עם חיזבאללה כניצחון כל-לבנוני. לא רק הארגון היה שם, אלא הציבור כולו. חיזבאללה אכן התאמץ במילים ובמעשים להציג את הישגיו כמתנה לכל שכבות העם, ולא כהישג של התנועה בלבד. ראשי המחנות השונים בפוליטיקה הלבנונית שיחקו את המשחק יחד איתו. הנשיא (הנוצרי) מישל סלימאן קיבל את סמיר קונטאר וארבעת השבויים האחרים בשדה התעופה. לצדו ניצב ראש הממשלה (הסוני) פואד סניורה. למחרת השתתף מנהיג הדרוזים, וליד ג'ומבלאט, באירוע חגיגי בכפר הולדתו של קונטאר, על אף שהוא נחשב ליריבה הקולני ביותר של חיזבאללה. פרצופו של נביה ברי, מנהיג התנועה השיעית אמל, לעתים יריבה פוליטית של חיזבאללה ולפרקים ידידתה, הציץ מכל פינה במהלך החגיגות.
אבל הכתף החמימה שהעניקו הפלגים השונים לחיזבאללה לא הסתירה גם קולות אחרים, מאלה העוינים את ההתנהלות האלימה של התנועה מול ישראל ורואים בה חתרנות איראנית. כזהו למשל המופתי של הר הלבנון, מוחמד עלי ג'וזו, אחד ממתנגדיה העקביים של התנועה.
ג'וזו, סוני המקורב לחוגי הקואליציה בהנהגתו של סעד חרירי, התגלה מאז מלחמת לבנון כמטיף חסר עכבות בכל הנוגע לחיזבאללה. ביום ביצועה של עסקת השבויים החליט המופתי שוב לקלקל את החגיגה. הוא פרסם הודעה רשמית מטעמו, שכולה ביקורת חריפה. "שחרור האסירים זה דבר יפה, אבל בתמורה לכך, המולדת כולה הפכה לאסירה בידי חיזבאללה ונשקה, איראן והשפעתה. לבנון כולה אסירה היום. ביירות, רחובותיה ושכונותיה אסירות בנשק העדתי העיוור. הנשק מופנה לראשה של המולדת, והאקדח למוחה ומצפונה".
ג'וזו קבע כי קבלת הפנים לסמיר קונטאר ומלוויו הייתה "הצגה פוליטית, שעורבבה בהגזמה בתעמולה רבה, וזאת כדי להפיק תועלת מן האירוע לטובת מה שחיזבאללה חותר להצטייר בו: כגיבור, משחרר ומציל, וכמי שהשיג מה שאחרים לא השיגו".
המופתי של הר הלבנון הזכיר לכולם, שאם יבוא מישהו ויפעל למענה של לבנון, אבל פעולותיו לא ימצאו חן בעיני חיזבאללה, ברור מה תהיה התגובה - "המולדת כולה תשלם מחיר כבד". הוא סיכם ואמר: "כבודו של האדם הלבנוני אינו קשור רק בעמידה האיתנה מול האויב הישראלי על אדמת הדרום, אלא בתחושתו כי הוא חי במולדת בטוחה ושלווה".
לישראלים קל מאוד להזדהות עם המילים הללו. האם אפשר למצוא בהן עידוד לצמיחתה של אופוזיציה ראויה לחיזבאללה? כנראה שלא. דבריו של המופתי נבלעו בבליל סיסמאות הניצחון של נסראללה והוצנעו אף מקוראי העיתונים. הם אמנם מייצגים זרם רחב בציבור, שהיה רוצה לחזות בנפילתו של חיזבאללה. אבל הזרם הזה חלש למדי ואין ביכולתו לאיים על הארגון בעת הזו.

עתיד שחור

המחיר השערורייתי אליו טיפסה חבית הנפט, שהגיע בשיאו ל-140 דולר ויותר, טורד את מנוחתם של מנהיגי העולם וגורם להאטה מדאיגה בכלכלה העולמית, המורגשת גם אצלנו. מנהיגיה של סעודיה, יצרנית הנפט הגדולה בתבל, החליטו לעשות מעשה. הם הודיעו כי בשנה הבאה יגדילו את כמויות הנפט שהם מפיקים ב-25 אחוזים. כלומר, במקום עשרה מיליון חביות ביום, יפיקו 12.5 מיליון. בדרך זו הם מקווים להציף את השוק בזהב שחור ולגרום לירידת מחיר החבית. מומחים סעודים בענף הוסיפו כי ביכולתם להפיק אף 15 מיליון חביות ביום.
שוק הנפט שרוי זה כמה שנים במשבר עמוק, שגרם להאמרת מחירים תלולה. מגוון סיבות במדינות עשירות בנפט הביא לכך: פשיטת הרגל של קונצרן הנפט הענק "יוקוס" ברוסיה, האיומים על איראן, המלחמה בעיראק, יחסיו המעורערים של נשיא ונצואלה הוגו צ'אבס עם העולם המערבי, וחוסר היציבות בניגריה. במציאות כזו, שבה מקורות הנפט העולמיים מאוימים, ומצד שני השוק מתקשה לספק את הדרישה - עלולים אירועים קטנים להקפיץ את מחירה של חבית. כאלה היו התנגשויות אלימות באבוג'ה בירת ניגריה ואיומים ישראליים לתקוף באיראן. בשוק העצבני הזה, סעודיה נהנית ממעמד מיוחד: היא המדינה היחידה כמעט שנהנית משפע נפט באופן תמידי, היא מתונה, והיא גם מצויה בידידות עמוקה עם המערב.
עם זאת, תחקיר שביצע שבועון העסקים "ביזנס וויק" מגלה כי סעודיה אולי מלאת כוונות, אבל תעשיית הנפט שלה תתקשה לעמוד במילתה. נתונים על תחזיות ההפקה, שהודלפו לעיתון, לימדו כי עתודות הנפט באדמת הממלכה לא יניבו בחמש השנים הקרובות את הכמויות שהובטחו. בשנת 0102, למשל, תוכל "אראמקו", מפיקת הנפט הסעודית הממשלתית, לייצר רק עשרה מיליון חביות ביום, וגם זה לתקופה קצרה.
המלך עבדאללה בן עבד אלעזיז, שיזם בעצמו את ניסיונות ההרגעה, מכיר היטב את הנתונים הללו. מה, אם כן, גרם לו לשחרר הבטחות חינם? ייתכן מאוד שהנתונים שדלפו לעיתון אינם מדויקים, וכי המלך מחזיק בבשורות טובות שעדיין לא הגיעו לאוזניהם של אחרים בתעשיית הנפט הסעודית. אפשר גם שהדברים נאמרו בתגובה ללחצים חריפים המופעלים על ריאד כמעצמה אזורית ומפיקת נפט גלובאלית, להשמיע את קולה השפוי, שאולי ירגיע את השתוללות המחיר.
מעניינת מכולן היא האפשרות השלישית, ולפיה ההבטחות הסעודיות מכוונות אל השכנים העצבנים בטהרן. דוברים איראנים מרבים לאיים באחרונה, כי אם יותקפו מתקני הגרעין בארצם, הם יחסמו את מיצרי הורמוז. מיצרים אלה הם פתח היציאה של נפט גולמי מאיראן ונסיכויות המפרץ לעולם הרחב, וסגירתם עלולה לערער את הכלכלה העולמית. בהצהרה הסעודית יש, אפוא, מסר מרגיע, ולפיו הם עצמם יעניקו חגורת ביטחון, שתפצה על המשבר העולמי במקרה חירום. אבל איך לעזאזל תמומש ההבטחה? נחיה ונראה, או כמו שאומרים אצלנו: אחרי החגים.