מצרים כמרקחה. עיסאם חדרי, שוער האלופה "אל-אהלי" והנבחרת הלאומית, יצא בחשאי לשווייץ והלך לחפש את עתידו במועדון הכדורגל פ.ק סיאון. זאת, לאחר שמועדונו סירב לשחררו למבחנים.
הכוכב הנערץ טס לז'נבה דווקא ביום בו קיים המועדון נשף פאר לרגל זכייתה של הנבחרת הלאומית בגביע אפריקה. בנשף השתתפו ראש הממשלה אחמד נזיף והזמרת ננסי עג'רם, בייב לבנונית הנערצת על ידי צעירים ומבוגרים בכל מדינות ערב. היה זה הניצחון המתוק הרציני ביותר של מצרים בשנים האחרונות, לאחר סדרה של מפלות בענף הספורט. מיותר לציין, כי מצרים כולה חגגה אותו בשירה וריקודים אל תוך הלילה.
מיד לאחר שהתברר כי שוער האלופה יצא לנסות את מזלו בנכר, פרצה סערה ציבורית. חלק מהאוהדים האשימו אותו בבגידה לאומית, פשוט כך, ותהו מה יש לו לחפש בחו"ל, דווקא לאחר שקיבל שלושה מיליון לירות מצריות (כשני מיליון שקלים), בונוס על ניצחון הנבחרת. אחרים התפלאו, כיצד אפשר בכלל למנוע מאדם לבחור את מקום עבודתו. קבוצה שלישית האשימה את שתי האחרות בכך שהם עוסקות בשטויות.
"מותר לציבור אוהדי אל-אהלי לראות בעיסאם חדרי בוגד ומי שפשע ומכר אותם למען בצע כסף", זעם העיתונאי חסיין יוסף. "האדם הפסימי ביותר לא דמיין כי הוא יברח בחשאי וימכור את עברו ואת אהבת המועדון בעבור חופן דולרים".
סביר להניח כי במדינות אחרות לא היה סיפורו של חודרי חורג מדיווח בעמודי הספורט. אולם במצרים דבר אינו פשוט כפי שהוא נראה. פרשת בריחתו של הכוכב המצרי (שהספיק לחזור לאחר שבוע, לקול תשואות אלפים שחיכו לו בשדה התעופה), היא למעשה איננה סיפור של כדורגל. בבריחתו הוציא חודרי כמה שדים החוצה. למשל, את חיי הפאר של האליטה, השופכת מיליונים על מי שהיא חפצה ביקרו, אבל מותירה אחרים להתקוטט ולדקור אחד את השני בתור לקבלת לחם. בעיה שנייה שנחשפה היא התשוקה לעבודה בחו"ל.
גם במצרים, צעיר שמסיים תיכון או תואר אקדמי, שואף לנסוע אל מעבר לים. אלא שבניגוד לצעירים ישראלים, המטרה איננה טיול מוגבל בזמן. אצל המצרים השאיפה הראשונה במעלה היא למצוא עבודה מעבר לים. כך למד חודרי בדרך הקשה, שגם לאחד כמוהו יש חובות. "אין אללה מבלעדי אללה!" השתאה העיתונאי חסנין כרום, "בזמן שבו אלפים מתים, כי אינם יכולים לרכוש תרופה או לממן ניתוח, ואלפים אינם מוצאים בית, ומיליוני צעירים מחפש לשוא תעסוקה, ובעלי ההון לא עושים למענם דבר – מקבל כל שחקן שלושה מיליון לירות. הזוהי אומה היודעת את פירושם של רחמים ואנושיות?"

פוסק מוסלמי קבע: עמידת דקה דומייה לזכר המתים היא מנהג מגונה
אחת הסוגיות הטעונות ביותר ביחסים בין החילונים והחרדים בישראל היא המנהג לעמוד דקה דומייה בימי הזיכרון. החרדים סולדים מהנוהג הזה, בטענה שמקורו אצל הגויים. החילונים, לעומת זאת, סולדים מן החרדים, על הזלזול שהם מפגינים לדעתם בזכר המתים.
מתברר, כי גם את החברה המוסלמית מטרידה הבעיה הזו. מדובר בסוגיה חדשה יחסית, שהולידו החיים המודרניים, ומשום כך אין לה אזכור בכתבי הקודש וההלכה. אולם הפוסק המצרי עלי אחמד עבד אל-עאל, שהתבקש למצוא פיתרון הלכתי לסוגיה, לא היסס. הוא קבע, כי מדובר במנהג מגונה, ולכן אין לנקוט בו. את מסקנתו העלה בשיטת האלימינציה: אם גדולי האסלאם לא נהגו כך, משמע שאין לחקותם. "הסחאבה (מקורבי הנביא), עליהם השלום, לא עשו זאת", קבע השיח' עבד אל-עאל, "וגם לא האימאמים המוסלמים במאה הראשונה (לספירה המוסלמית)".
המסקנה, לכאורה, ברורה מאליה: על פי האסלאם, אסור לעמוד דקת דומייה. מה בכל זאת מותר לעשות לזכר המתים? מבחינתו של הפוסק המצרי, אין כל מניעה בעריכת טקסים על הקבר. אבל, הוא מפתיע, גם אין צורך לקרוא את הפרק הראשון בקוראן, כפי שנוהגים רבים.
פרק זה, הנקרא "אלפאתחה" (הפתיחה) עשוי כמה שורות, וכולו שבח והלל לריבון העולמים. "גם זה מעשה מגונה", אמר השיח' ונימק: "השליח (הנביא מוחמד) ביקר בקברים, ומעולם לא הוכח שהוא קרא פסוקי קוראן על מי שנטמן בתוכם, אלא רק ביקש סליחה מהאל עבור המאמינים. הקוראן הכביר הוא מדריך להתנהלות בין בני אדם, ולא בינם לבין המתים". 

40 אחוזים מהגברים התוניסאים סובלים מבעיות במיטה
סקר שנערך באחרונה בתוניס על חיי המין של הגברים מצא כי 40 אחוזים מהם סובלים מרמות שונות של קשיי תפקוד במיטה. את הסקר ערכה האגודה למחקרים ולימודים בנושא מין, והוא הקיף 3,000 גברים. יו"ר האגודה, ד"ר חביב בוג'נאח, סיפר כי מחציתם מעל גיל 50. שליש מהם דיווח על בעיות קלות או זמניות. לדבריו של בוג'נאח, הסיבות העיקריות לקשיים הן מחלות כרוניות, כמו סכרת למשל. הוא העריך, כי חמישית ממקרי הגירושין בתוניס מקורם בבעיות בחיי המין.
הידיעה על אודות הסקר פורסמה בכלי תקשורת רבים בעולם הערבי, ובשלל אתרי חדשות באינטרנט. באחד האתרים נחלץ הגולש חאמד ג'יבריל שלופני, אזרח לוב השכנה, להגיב על הכתוב. שלופני חיסל חשבונות פעמיים. בפעם הראשונה חשף בעיה לוגית בסקר, כאשר סיפר כי ברוב מדינות העולם משפיעות המחלות הכרוניות על הזיקפה. אחר-כך סגר חשבונות עם הנשים התוניסאיות, הידועות כמתירניות.
"אולי בכלל הסיבה לחולשתם של הגברים היא הקרירות", כתב בעוקצנות, "שהרי תוניס היא מן המדינות שבהן המין מותר באופן חוקי". במלים אחרות טוען הטוקבקיסט הלובי: אם במדינה שבה המין הוא חופשי יחסית, הגברים סובלים מבעיות במיטה, את הסיבה צריך לחפש אצל האישה.