זה 10 שנים ויותר שערוץ הטלוויזיה אל-ג'זירה קובע את היומיום בעולם הערבי, לא רק למאות מיליוני צופים, אלא גם בעבור שליטיהם. התחנה, בבעלות ממשלת קטאר, הפכה לאחד הגורמים המשפיעים ביותר על הסדר הציבורי במדינות ערב, בגלל נוהגה להעניק פתחון פה נדיב לגורמי אופוזיציה, לקבוצות קיצוניות וכמעט לכל מי שדבריו חורגים מן הקונצנזוס.
אל-ג'זירה משמשת זה שנים כתחנת הבית של אוסאמה בן-לאדן וסגנו איימן זוואהירי, ומשדרת בלעדית קלטות שהם מבריחים מן המסתור. היא אף מעניקה תשומת לב חסרת תקדים לפלגים הפלסטינים, ומתעדת באדיקות, ככל יכולתה, את הפגנות התמיכה הנזעמות בבירות הערביות למען העם שברצועה ובגדה. הפגנות אלה מכוונות במידה רבה נגד המשטרים הערבים, בתואנה שאינם עושים דבר נגד ישראל, ומלבות את העוינות כלפיהם.
מסיבה זו התכנסו שרי התקשורת של הליגה הערבית וניסו למצוא פיתרון לצרה הצרורה. ועדת מומחים מטעמם הצליחה לגבש מסמך, ובו כללי אתיקה לשידור בערוצי הלוויין. הטיוטה, שפורסמה בכנס מיוחד של שרי התקשורת שנערך לפני חודש בקהיר, ממליצה לתחנות הטלוויזיה לסגל סגנון שלא יפגע באחדות הלאומית, שיעניק כבוד להנהגה ולסמלים לאומיים ודתיים, ושלא יסית לאלימות (אלא אם מדובר, כמובן, במאבק בכיבוש).
למרות שאין מדובר בהצעת חוק, אלא בקוד אתי בלבד, התנגדה קטאר למסמך. הקטארים, ואיתם שוחרי חופש הביטוי בעולם הערבי, ניסו להכשיל את אישורו והפיכתו לעמדתה הרשמית של הליגה. החשש הוא שחלק מן המשטרים ינסה לשאוב ממנו לגיטימציה ולהפוך סעיפים כלשהם ממנו לחוק. מאחורי הניסוח היבש, הקורא שלא לפגוע באחדות או בהנהגה, אפשר להסתיר שלל חוקים, ובאמצעותם להעניש עיתונאי שהטיח ביקורת בשליטיו. 
אבל מי שסבור כי הממשלות הערביות הן האיש הרע בסיפור הזה, כדאי שיידע באיזו מציאות הן פועלות. בשבת לפני שבועיים, בעיצומו של מבצע צה"ל בעזה, כינס חאלד משעל, מנהיג החמאס, מסיבת עיתונאים בדמשק. מעל לראשיהם של המנהיגים, הוא קרא להמונים במדינות ערב לצאת לרחובות. האירוע הועבר בשידור חי באל-ג'זירה ונצפה על ידי עשרות מיליונים.
"הגיע הזמן", קרא משעל, "ברגע ההיסטורי הזה, שבו אלוהים צופה בנו ואנו תחת מבחן – שנתלכד מחדש. העולם המדוכא לא יפעל, אלא אם עמיה של האומה (הערבית) יתחילו לפעול. אני קורא לציבור כולו לרדת לרחוב מחדש. אחיכם בעזה ובגדה יצאו לרחובות למרות ההרג שניחת עליהם. צאו לרחוב הערבי והאסלאמי במזרח, במערב ובגלות. אמרו לעולם – לא נשתוק על השואה הציונית נגד העם הפלסטיני".
קריאתו אמנם לא זכתה להיענות (רק כמה מאות יצאו להפגין בגדה), אבל המסר למאות מיליוני הערבים והמוסלמים היה ברור: אל תחכו למה שיאמרו המנהיגים שלכם, עשו מה שלבכם מורה לכם והצילו את העם הפלסטיני.

הערבים נוטים לקיצוניות? מחקר שנערך בקרב 50 אלף מוסלמים מפריך את הסטריאוטיפ
אם תשאלו ישראלי ממוצע, הוא יגיד לכם שהערבים קיצונים. אם תפנו את השאלה למומחי "גאלופ", תקבלו תשובות אחרות. מחקר שערך מכון המחקרים האמריקאי במשך שש שנים העלה כי רק מיעוט מבין המוסלמים והערבים בעולם מחזיק בעמדות קיצוניות.
חוקרי המכון פתחו במחקר לאחר אירועי 11 בספטמבר, וזאת בניסיון לרדת לעומק דעותיהם של האזרח הערבי והמוסלמי. המטרה הייתה לבדוק מה באמת חושבים 1.3 מיליארד מוסלמים, והאם נכונה התדמית שנוצרה להם במערב. החוקרים, בראשותו של ג'ון אספוזיטו, ערכו לפחות 50 אלף ראיונות ב-40 מדינות. בימים הקרובים ייצא המחקר לאור בספר ששמו "מי מדבר בשמו של האסלאם".
רוב המוסלמים אמרו כי לו ניתן להם לנסח את חוקת המדינה שבה הם חיים, הם לא היו משתפים במשימה אישי דת. הם העידו, כי חלומותיהם מתמקדים במציאת עיסוק טוב יותר ובחיפוש אחר ביטחון ושקט. כאשר נשאלו מה הדבר הטוב ביותר שיכול לקרב את אזרחי המערב למוסלמים כיום, בעידן של התנגשות ציוויליזציות, ענה הרוב – לרחוש לנו כבוד ולשנות את הדימוי השלילי שלנו.
עורכי המחקר גיבשו מפתח שבאמצעותו הגדירו מיהו מתון ומי קיצוני. התברר כי 93 אחוזים מן המוסלמים בעולם מתונים, וכל השאר קיצוניים. אותם שבעת האחוזים, התגלה, אינם דתיים יותר מן הרוב המתון ואינם עניים ממנו. זה הממצא המעניין מכולם: בניגוד להנחה הרווחת, הקיצוניות בחברות המוסלמית אינה דווקא נחלת השכבות הנמוכות או הממסד הדתי.

פוסק מוסלמי מזהיר: קללת האל תרבוץ על מי שתעבור ניתוח פלסטי
סנאא מחמוד, קוראת מקהיר, שיגרה שאלה לשבועון "עקידתי" (אמונתי): האם מתירה ההלכה לבצע ניתוח פלסטי. עורכי השבועון פנו לשיח' עאדל אבו אלעבאס וקיבלו תשובה ברורה. אם הכוונה לתקן פגם בולט הגורם סבל לבעליו, הדבר מותר. אבל אם רצית להתייפות סתם, חס וחלילה. אלוהים אינו מרשה להתערב ביצירתו ללא הצדקה. הפוסק המצרי הביא להוכחת טיעונו משפט מדברי הנביא, שאמר כי "קללת האל על המקעקעים והמקועקעים".
אכן דעה מנומקת, אלא שמעטים באמת מתייחסים אליה ברצינות. אופנת הניתוחים הפלסטיים, במיוחד בלבנון, במצרים ובנסיכויות המפרץ, עולה כפורחת. מאות אלפי בחורות צעירות הולכות למנתח כדי שישפץ את שפתיהן, כפי שעשה לזמרת הלבנונית ננסי עג'רם, רגע לפני שהפכה לאלילה נערצת. נשים אחרות מפקידות בימי המנתחים את פניהן וזוכות למתיחת עור. אחרות משלמות סכומים גבוהים לניתוח עפעפיים, לניתוחי חזה ולהסרת שיער.
אז מי חשוב יותר – צו האל או החזות החיצונית? השייח עבאסי בטוח: המנותח שלא לצורך, ייענש. "דבריו של הנביא מאשרים את הקללה", אמר. "מי שיעשה זאת למטרת ייפוי מזויף וניסיון לשפר מלאכותית את מראהו, כדי שאחרים יאמינו לאמת שלו, יורחק מרחמי האל".