מעטים מבקריה של חיזבאללה בעולם הערבי, במיוחד כשהקול קול אישה. ד"ר איבתיהאל חטיב, מרצה מאוניברסיטת כווית, ספגה איומים על חייה לאחר שהעזה להטיח ביקורת בטענות הניצחון של חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה, ותהתה מדוע לערבים אין ועדת חקירה משלהם. "הדברים לא הגיעו לידי סכנה ממשית, אבל אני מרגישה שזה מתקרב", סיפרה חטיב, ליברליסטית בת העדה השיעית בנסיכות. בסדרת מאמרים שפרסמה בחודשים האחרונים בעיתוני המדינה, יצאה החוקרת הכוויתית נגד התפארות חיזבאללה בניצחון על ישראל. לדבריה, מותם של ילדים לבנונים במלחמה, והמכה הקשה שספגה המדינה בנפש וברכוש, הופכים את הסיסמה לחסרת תוכן. במאמר פרי עטה שהופיע בשבוע שעבר ביומון כוויתי תחת הכותרת "היכן וינוגרד שלנו?" גילתה חטיב: "אחרי כמה מאמרים, שבהם הטלתי על חיזבאללה את האחריות להחלטות, שבעיני אינן אחראיות, הגיעו אליי פניות ואי-מיילים, והאשימו אותי בחוסר נאמנות לעדתי, בבגידה ובנטייה לטובת היהודים. אם חסן נסראללה אינו יכול להיות חשוף לביקורת בגלל מעמדו הדתי, אז שיישאר הרחק מן הפוליטיקה. אם הוא רוצה להיות מנהיג פוליטי, אזי עליו להיות מושא לביקורת, חיובית או שלילית".
החוקרת הכוויתית סיפרה כי הפניות אליה כללו איומים, אזהרות מרומזות, הוקעה עדתית והאשמתה בכפירה. "המאיימים אמרו שלא ייתכן שאתקוף את נסראללה, ושעליי לתמוך בו. ההטרדות הגיעו גם לאבי ולמשפחתי, והן נמשכות עד היום".
חטיב הצטרפה לפרשנים ולפוליטיקאים הישראלים שהשמיעו ביקורת כלפי דו"ח וינוגרד, אולם הכיוון שלה, באופן טבעי, היה שונה. היא טענה כי הדו"ח לא עסק ב"פשעים שהמשטר הישראלי ביצע בלבנון, ולא בא חשבון עם הצבא על הרצח או ההרס האדיר של התשתיות". אחר-כך שאלה: "ואנחנו? מה עשינו? חיזבאללה חגג בניצחון האלוהי, בתוך שרידים של הרס ומוות, וכאשר ניסינו להטיח ביקורת במצב, מה קרה?"
מאוחר יותר, בראיונות לעיתונות, הבהירה: "מה שאמרתי איננו עשיית צחוק מחיזבאללה, אלא ביקורת כלפי המנטליות הערבית. במלחמות העבר, הודיעו הערבים על ניצחונותיהם בלי שאף כלי תקשורת הכחיש זאת או אישר. ואילו היום, עוד בטרם יבש דמם של ילדי כפר קאנה, חיזבאללה חגג בניצחון אלוהי. זו סתירה. מה התועלת בניצחון, אם יש אבידות בנפש ותשתיות הרוסות? מניעת חדירתה של ישראל ללבנון היא התמודדות עם תוקפנות, אבל לא ניצחון".

בריטניה אוסרת על שייח' פופולרי להיכנס לתחומה לצורך טיפול רפואי
מכל העמים, דווקא הבריטים הפכו בשנים האחרונות למובילי המסע במערב נגד הכיבוש בפלסטינה. אבל לא כך הדבר ככל שזה נוגע לממשלתם. זו חולקת עם ישראל וארה"ב רבות מן הדאגות הקשורות לעתידו המעורפל של המזרח התיכון.
את תוצאותיה של שותפות זו אפשר היה לראות באחרונה. ממשלתו של גורדון בראון סירבה להעניק אשרת כניסה לאחד הפוסקים הפופולרים בעולם האסלאמי, ד"ר יוסף קרדאווי, משום שהוציא בעבר פסק הלכה שמתיר לבצע פיגועי התאבדות נגד ישראלים וחיילים אמריקאים. "השמרנים והלובי הציוני לחצו, והתקשורת המוסתת סייעה להם להחליט לסרב לכניסתי", התלונן בתגובה איש הדת.
קרדאווי, 81, ביקר בעשור האחרון כמה פעמים בלונדון. האחרונה שבהם הייתה לפני שלוש שנים, כשהוזמן אליה כאורח כבוד מטעם ראש העירייה, קן ליווינגסטון. עתה הוא מבקש לקבל טיפול רפואי בעיר. בקשתו נענתה תחילה בחיוב על ידי משרד הפנים הבריטי ומשרד החוץ, אולם אז התעוררה מחאה פוליטית. מנהיג המפלגה השמרנית באופוזיציה, דיוויד קמרון, דרש מן הממשלה לאסור על "מחוללי שנאה" להיכנס לשטחה של הממלכה המאוחדת. "אלה אנשים מסוכנים ומעוררי מחלוקת", אמר קמרון. בראון נענה והחליט למנוע את הביקור.
השייח' קרדאווי, מצרי שגורש מארצו ופועל מנסיכות קטאר, מוכר בזכות פסיקותיו הקיצוניות בסכסוך הישראלי-פלסטיני. לשיא פרסומו זכה הודות לתוכנית אירוח אישית שקיבל בערוץ אל-ג'זירה. קרדאווי סבור, כי כל הישראלים הם מטרה לגיטימית במסגרת המאבק לעצמאות פלסטינית, גם ילדים ונשים. לכן, לשיטתו, מותר להרגם. הוא אף התיר לרצוח משתפי פעולה, בנימוק שהם גרועים מן האויב. "החברה הישראלית היא חברה צבאית. גבריה ונשותיה חיילים בצבא, ואפשר לגייסם בכל רגע", הסביר בעיצומה של האינתיפאדה בשנת 2002.
קרדאווי אף הרשה לנשים מתאבדות להסיר את כיסוי הראש בצאתן לפעולה, שמא יזוהו כמוסלמיות בדרכן לזירת הפיצוץ. הוא ביסס פסיקה זו על הקוראן, לפיו בני שני המינים שווים בפני האל. "מותר לאשה המוסלמית להיות שותפה בפעולות של מות קדושים, במיוחד בזמן שהחנק מתהדק סביב הגברים", קבע הפוסק. "אל לה לחשוש מהסרת הכיסוי שעל פניה בזמן שלפני הפעולה, כדי להטעות את האויב וכדי שלא תמשוך את תשומת לבם אליה".
ערב המלחמה בעיראק, שפרצה במארס 2003, התיר קרדאווי גם להרוג חיילים אמריקאים. "כל מי שנהרג בהתקפה על חיילים אמריקאים במפרץ יוכרז כשאהיד, הודות למטרותיו הנכונות", אמר.
לשמע החלטתה של ממשלת בריטניה, יצאו הפוסק ואנשיו למתקפה. הם האשימו את בראון ומקורביו בכניעה ללחצים. השייח' ניסה לפייס את המערב. הוא הזכיר, כי בשעתו יצא מפיו גינוי מפורש לפיגועי 11 בספטמבר והתקפות הטרור במדריד ב-2004 ובלונדון ב-2005
אבל לישראלים יש לו דין אחר. על הפתווא בזכות פיגועי התאבדות אינו מתכוון לוותר, והוא אפילו מספק הסבר קלוש, לאוזניים מערביות כמובן, מדוע אין צורך להתייחס אליה ברצינות. "זו פסיקה ישנה מאוד", אמר, "היא קיימת כבר 20 שנה, והיא התאימה לנסיבות באותה עת".