אי-שם בקצה יבשת אפריקה, היכן שהאדמה נושקת לאוקיינוס האטלנטי, חווים יחסי ישראל וידידתה מאוריטניה משבר. לחצים כבדים מופעלים בימים אלה על הנשיא, סידי וולד שייח עבדאללה, לנתק את יחסיו עם ירושלים. העילה היא סבלם של תושבי עזה והגדה תחת עול הכיבוש. המסע הזה מתנהל במלוא עוזו כבר עשרה חודשים, מאז זכה עבדאללה בנשיאות בעקבות הבחירות הדמוקרטיות הראשונות במדינה.
מאוריטניה היא אחת מארבע המדינות היחידות בליגה הערבית המקיימות יחסים רשמיים עם ישראל. שלוש האחרות הן מצרים, ירדן וקטאר. מדינות נוספות, למשל מרוקו, תוניס ועיראק, מנהלות עמה יחסים חלקיים הרחק מהעין, במיוחד בתחומי התיירות והעסקים. באוקטובר 2000, בעת שתוניס, עומאן ומרוקו סגרו את הנציגויות שלהם בתל אביב עם פרוץ האינתיפאדה, הותירה מאוריטניה את שגרירותה כאן על אף הלחצים הכבדים שהופעלו עליה.
את הקמפיין הנוכחי לניתוק היחסים מלווים פרסומי נאצה נגד בועז ביסמוט, השגריר הישראלי בעיר הבירה נואקשוט. עיתוני האופוזיציה טופלים עליו האשמות שווא, לפיהן הוא סוכן "המוסד", וכי הוא מפעיל רשת של נערות ליווי המפיצות איידס במאוריטניה. כל זאת, בעוד שמדינת ישראל בונה במאוריטניה בית חולים לטיפול בחולי סרטן, לתועלתה של האוכלוסייה המקומית.
לעת עתה, מתמיד הנשיא עבדאללה בסירובו שלא להיענות ללחצים. אולם מדובר בנשיא טרי, בשיטת שלטון חדשה, ובאופוזיציה סוערת וקולנית, הנתמכת בידי מפלגות איסלאמיות ואגודות סטודנטים, שיודעות לשלהב היטב את הציבור לנוכח התמונות הקשות מעזה.
ולמרות זאת, בלב הסערה נשמעים גם קולות אחרים. אחד מהם עלה מקרב "האגודה לסולידריות למען הפיתוח ומאבק בעוני". ראשי האגודה סבורים כי חיזוק הקשרים עם ישראל הוא אינטרס מאוריטני. "אנו מתנגדים להפסקת היחסים הללו", כתב נשיא העמותה, מוחמד וולד אחמד, "נפוצות שמועות שטניות נגד ישראל שאין להן קשר למציאות. אלה רעיונות שאינם נקיים מקיצוניות, ומוציאים שם רע לערכי הרפובליקה, שכולנו נאבקנו למענם. מה כבר עשתה ישראל שמדינות אחרות לא עשו? זו מדינה המכבדת את הערכים שלנו, ומסייעת לנו בתחומי הפיתוח. מרכז המחקרים הרפואיים למחלות סרטן הוא הוכחה מובהקת לרצונו של העם הכביר הזה לעזור למאוריטניה בתחום הבריאות".
המכתב מסתיים במלים אלה: "אנו קוראים לאנשי השלום וחסידי הפתיחות כלפי העולם להמשך בדיאלוג עם מדינת ישראל. על המדינה לעמוד כנגד הקשקשנים והמבלבלים, אשר מפרידים בין ארצנו לשאר יושבי הכפר הגלובלי היחידי. נראה להם, אדוני הראיס, כי אנו מתנגדים בנחישות לניתוק היחסים הדיפלומטיים עם מדינת ישראל, ובמקום זאת נעודד ונמריץ את חיזוק הקשר הזה". 

סגנו של בן-לאדן קיבל כבר אלפי שאלות במייל
האיש מספר 2 באל-קאעידה, ד"ר איימן זוואהירי, קרא לגולשי אינטרנט ברחבי העולם להפנות אליו שאלות באמצעות האי-מייל. על הניסיון הראשון מסוגו של מגה-טרוריסט לדבר עם קהל חסידיו באופן ישיר כתבנו כאן לפני כחודש. בינתיים הגיע המועד האחרון למשלוח השאלות, וכבר נערמו כמה אלפי פניות בתיבת המייל שהועידו לו עוזריו. זוואהירי מסתתר, כמובן, עם אדונו, אוסאמה בן לאדן, אי שם בגבול אפגניסטן ופקיסטן. את השאלות יעבירו לו מומחי המחשבים של אל-קאעידה, שבניגוד אליו, הם חיילים אלמונים.
מהמידע שיצא עד כה מחוגי הארגון עולה, כי השאלות העיקריות עוסקות בשני נושאים. האחד – האסטרטגיה העתידית של אל-קאעידה, ואם להיות מדויקים יותר, מדוע הוא לא מבצע פיגועים בתוך ישראל, וגם בתוך איראן. הרי מדובר בארגון סוני, ואיראן היא ממלכתו הרשעה של השיעה. הסוג השני – שאלות בענייני בהלכה. הפונים שכחו, כי הרופא המצרי שהפך למבוקש בכיר, אינו איש דת ולא פוסק. כך, למשל, שאלו אותו אם רשאים מוסלמים להמיר את המסחר בדולר בשימוש בזהב.
רק אישה אחת, חסידה של אל-קאעידה, עברה לפסים מעשיים. "מהו בכלל תפקידה של האישה בארגון?" הקשתה על זוואהירי, "אנו יושבות כאן בלב שבור ולא עושות דבר". 

ארה"ב נמנעת מלציין כי המפרץ בו התרחשה תקרית ימית הוא "פרסי"
זה קרה לפני כחודש. ספינות של משמרות המהפכה האיראניות התקרבו לאוניית הצי האמריקאי ששטה במצרי הורמוז בלב המפרץ. האיראנים איימו כי בתוך כמה דקות בכוונתם להתפוצץ. לרגע אחד, מספרים האמריקאים, נדרכו כלי הירי על אניית הצי, אולם אז החליטו האיראנים שדי להם – וחזרו אחורה. המהתלה הזאת, שכולה מתוכננת, נועדה להראות לאמריקאים מיהו בעל הבית באזור. לא במקרה, היא בוצעה ערב ביקורו של ג'ורג' בוש במזרח התיכון.
מאז סימני התקרית כבר נמחו, אבל דיפלומטים משני הצדדים חותרים, כדרכם, להפיק רווחים מן הפרשה. משום כך, הגיש משרד החוץ האמריקאי מחאה לאיראנים. המחאה הוגשה במכתב, שנמסר ב-10 בינואר לשגרירות שווייץ בטהרן, המייצגת את ענייניה של וושינגטון בבירה האיראנית. ואולם, עוד לפני שהחלו האיראנים לדון באיגרת, הם השיבו אותה למעטפתה והחזירוה לשוויצרים.
האיראנים זעמו על כך, שהפקידים האמריקאים העזו להזכיר במכתב את המפרץ, בלי להצמיד לו את שם התואר "הפרסי". בין האיראנים לשכניהם במפרץ שורר ויכוח מר כיצד לכנות את האזור. עיראק, סעודיה, איחוד האמירויות, עומאן ואחיותיהן רואות בו "המפרץ הערבי". איראן כמובן מכנה אותו "המפרץ הפרסי". מאחורי המחלוקת הלשונית מסתתרת מתיחות בין איראן לשכניה הערבים על הגמוניה פוליטית ותרבותית באזור. הוויכוח על אודות שמו הנכון של המפרץ הוא חלק ממנה.
האמריקאים, שמכירים את הפולמוס, רצו לברוח ממנו כמו מאש. באדיבותם, הם העדיפו כינוי נייטרלי, אך בצד השני מצאו שותף שאוזניו ערלות. עכשיו מבהירים האיראנים, שאם לא תתוקן האיגרת כפי רצונם, הם לא ידונו בתוכנה. מי ששאל איך נראה דו שיח של חירשים – הרי התשובה.