בהחלטה היסטורית הורה הפרלמנט העיראקי לשנות את דגל עיראק ולמחוק ממנו את סממניו של משטר סדאם חוסיין. שלושת הכוכבים הירוקים, שסימלו את סיסמת הבעת' "אחדות, חירות, סוציאליזם", הוסרו. הסיסמה "אללה אכבר" במרכזו של הדגל, שאותה כתב סדאם חוסיין בכתב ידו לאחר הפלישה לכווית ב-1990, עוצבה מחדש, ומעתה היא תיכתב באותיות דפוס בסגנון ערבי. שלושת הצבעים – שחור, אדום ולבן – מייצגים זרמים שונים במסורת האסלאמית, והם נותרו כשהיו. 110 חברים מתוך 165 שנכחו בישיבה אישרו את השינוי. הוא תקף אמנם לשנה בלבד, אולם לא נראה שבעתיד יחזרו בהם הצירים מן ההחלטה. 
זה כמה שנים, מאז נפילת המשטר הישן, שהפוליטיקאים העיראקים מתחבטים בשאלת הדגל. מי שדחף במיוחד לבצע את השינוי הם הכורדים. הם טענו, ובצדק רב, כי הדגל הזה הונף על ידי כוחות הצבא העיראקיים שביצעו באנשיהם את מעשי הטבח, הרצח ההמוני וההגליות. במשך שנים ארוכות, מאז קיבלו אוטונומיה בצפון עיראק בשנת 1991, ועד היום, מסרבים הכורדים להניף את דגל עיראק באירועים רשמיים או במוסדות ציבור בשטחם, למרות שזהו הסמל הרשמי של מדינתם. הם מעדיפים את דגלם שלהם, העשוי פסים בצבעי תכול, לבן וצהוב (ויש שהוא מזכיר את דגל ישראל). לא עזרו כל הצעות פשרה, למשל זו שהגה חבר הפרלמנט מופיד ג'זאירי, להותיר את שלושת הכוכבים ולהכריז בחוק כי הם מסמלים ערכים אחרים: שלום, סובלנות וצדק. 
ההצבעה על שינוי הדגל היא אירוע מכונן לא רק בגלל מחיקת סממניו של השלטון הקודם. היה זה מפגן נדיר של קונצנזוס מצד כל המחנות, וזה כשלעצמו היסטוריה.

קצין מצרי שלח לאשתו את הגט בהודעת אס-אם-אס
בכל שש דקות מגרש גבר מצרי את אשתו מעליו. לרוב, מדובר בהליך פשוט: בני הזוג מגיעים ל"מאזון", כינויו של מורשה הנישואין, והגבר קורא לעומת אשתו שלוש פעמים "אנתי טאלק" – את מגורשת. אם האשה איננה במחיצתו מסיבות מסוימות, למשל אם ברחה מן הבית, נהוג להסתייע בשירותי המשטרה. על אנשי החוק מוטלת החובה לאתרה ולשלוח אליה את בשורת הגירושין. ההליך הזה, של גטין באמצעות שליח, מותר גם ביהדות. 
אלא שבשנים האחרונות ניחתה על הממסד האסלאמי צרה חדשה: גברים החלו לדלג אפילו על שירותיה של הזרוע המבצעת, והם שולחים לנשותיהם את הגט במערכת המסרונים הסלולרית (sms). התופעה החלה לפני כמה שנים במפרץ. אז, מבוהלים מאכזריותו הבנאלית של החידוש, ביטלו שופטים שני מקרי גירושים כאלה, שאירעו בקטאר ובאיחוד האמירויות, וחייבו את הבעלים לסלק את נשותיהן מעל פניהם בדרך המקובלת. אבל במצרים, שבה אירע באחרונה מקרה אחד, מתחבטים הפוסקים בסוגיה. הם יודעים, כי ההחלטות שייצאו מקהיר ישמשו מודל לרבים אחרים בעולם האיסלאמי, וגם השאלה כשלעצמה מצריכה חקירה וכובד ראש.
אין זו הפעם הראשונה שבה יוצרת הטכנולוגיה כאב ראש לאנשי הדת. ריבוי ערוצי הלוויין העניק חשיפה גדולה למיני פוסקים, שהפכו את פרסום הפתווא (פסק הלכה) לענף טלוויזיוני ממש. כמה יזמים זריזים אף הקימו תחנות לוויין, המשדרות למוסלמים בכל העולם, ומתמחות בפלפולים ופסיקות על כל דבר ועניין. הקידמה הביאה גם תועלת בתחום זה. כיום, אין כמעט פוסק בכיר המכבד את עצמו, שאינו מצויד באתר אינטרנט, בו הוא משיב לשאלות הציבור. האתרים הללו הפכו פלטפורמה עיקרית לענף השו"ת בעולם האיסלאמי. השייח עלי גומעה, המופתי של מצרים והסמכות הרשמית העליונה ביותר במדינה לניפוק פסקי הלכה, מקבל באתר האינטרנט שלו מדי יום כ-3,000 פניות. 
בית המשפט המצרי מתחבט בימים אלה בבעייתה של שירין (25), אם לילד בן 4, שבעלה הנרגן שיגר אליה שתי הודעות גירושין באמצעות הטלפון הסלולרי. הבעל, קצין צבא בדימוס, מסרב לכל ניסיון פיוס ומתעקש שלא להגיע לבית המשפט כדי להיפרד מרעייתו בצורה מסודרת. כך תקועה שירין עם ילד קטן, טבעת נישואין ובעל הנמצא אי שם. היא תלויה בהחלטתו של ממסד הלכתי שלם, שהוא עצמו נבוך לא פחות ממנה. "מטריד אותי מאוד", היא אומרת, "שאיני יודעת אפילו אם אני נשואה או גרושה". 

המופתי של סוריה הודיע: קללת אלוהים תרבוץ על מי שירצח ישראלים 
ההסברה הישראלית, שהתרגלה לשמוע מצדה של דמשק בעיקר הצלפות חמוצות פנים, הייתה בוודאי רווה נחת מן הדברים שלהלן. בהתבטאות יוצאת דופן, גינה המופתי של סוריה רצח ישראלים. "קללת אלוהים תרבוץ על מי שהורג ילד או אדם, פלסטיני, ישראלי או עיראקי", קרא השייח בדר א-דין חסון, "שהרי, הוא רוצח אדם שהאל העניק לו כבוד, בלי קשר לדתו".
המופתי הסורי נחשב לאישיות הבכירה ביותר בממסד הדתי הרשמי בדמשק. הוא מקביל בסמכותו לרב הראשי לישראל. למינויו אחראי הנשיא בשאר אסד עצמו. משום כך, אפשר לראותו כנציג נאמן של השלטון. "הדתות כולן, בהן האיסלאם, הן דתות של אהבה ושלום, ורצח אינו מקובל עליהן", המשיך המופתי, "אין כל קיום למלחמה קדושה. רק האדם הוא קדוש". השייח הסורי הוסיף ואמר, כי הקיצוניות איננה חלק אינטגראלי מן העולם האיסלאמי, אלא תוצאה של תקופת חושך, כלשונו, שניחתה על המוסלמים.
אכן מלים כדורבנות, ויש להניח כי השייח נשוא הפנים אכן משוכנע במסריו הסובלניים. אלא שבצידן מתעוררת שאלה: למי הם מיועדים? המופתי נשא את דבריו בבריסל, מול קהל אירופי. הוא התארח באירוע חגיגי של האיחוד האירופי, לרגל פתיחת אירועי הדיאלוג בין תרבויות לשנת 2008. שומעיו בוודאי אהבו את הצלילים. אבל האם היה משמיע אותה גם לציבור מאזינים בדמשק? קרוב לוודאי שלא.