דו"ח חדש שפרסמה הליגה הערבית חושף נתונים מדאיגים על שיעור האנאלפביתיות במדינות ערב. בשורה התחתונה קובעים המחברים, שכל המאמצים לצמצם את נתוני הבורות בעולם הערבי נכשלו.
על-פי הדו"ח שפרסם אלסק"ו, ארגון הליגה הערבית לחינוך, תרבות ומדעים, עומד שיעור האנאלפביתיות בקרב הערבים על 29.7 אחוזים. בסך הכל, מתוך אוכלוסייה של 335 מיליון ערבים, כ-100 מיליון הם בורים. 75 אחוז מהם הינם גברים ונשים בגיל העבודה (מ-15 ועד 45). שיעור הנשים שאינן יודעות קרוא וכתוב מדאיג במיוחד – כמעט מחצית (46.5 אחוז). לדעת מחברי הדו"ח, הנתונים משפיעים לרעה על התפתחות החברה הערבית, ויש להם משמעותיות חברתיות, כלכליות ופוליטיות הרות סכנה.
מן הנתונים הללו אפשר לגזור שתי מסקנות מידיות. האחת, כי העולם הערבי היה ונותר עמוק בתוך העולם השלישי, למרות האשליה כי האינטרנט והטלוויזיה בלוויין הצליחו לצמצם את הפערים. ואכן, על-פי הערכות, שיעור משתמשי האינטרנט בעולם הערבי אינו עולה על שלושה אחוזים. מה שווה האינטרנט, אם כל אדם שלישי אינו יודע לקרוא ולכתוב.
השאלה השנייה מעוררת תהייה: מדוע מאז הוקם אלסק"ו, בשנת 1970, לא נלקחה פעילותו בשימת לב יתרה. או במלים אחרות, האם ייתכן שהמשטרים בעולם הערבי נהנים במידת מה מן הבורות של אזרחיהם, ועל כן לא השקיעו מאמץ בהדברתה. מחברי הדו"ח מודעים היטב לבעיה הזו, ובשוליו הם ממליצים לפתוח במבצעי עידוד הקריאה בבתי הספר היסודיים, במיוחד באזורי העוני ובכפרים. האם בעוד עשור נראה עולם ערבי משכיל יותר? ספק רב. שיעור ההון המצוי בידי הממשלות הללו מופנה לצרכים דחופים יותר, כמו ייבוא חיטה והשקעה בתשתית חיונית. במציאות כזו, לימוד קרוא וכתוב הופך להיות לוקסוס.

לראשונה מאז הופל סדאם, מאפשרים השיעים לאנשיו הסונים להשתלב בשלטון
הפרלמנט העיראקי אישר באחרונה חוק חדש, שקבע כי אנשי הבעת' לשעבר, תנועת השלטון בראשה עמד סדאם חוסיין, רשאים לכהן מעתה בכל תפקיד רשמי. מדובר, למעשה, באקט של פיוס לאומי. השיעים, האוחזים כעת בשלטון בעיראק, פותחים בפני הסונים את שדרות השלטון, ומזמינים אותם להשתתף מחדש בבנייתה של המדינה.
הפרלמנט העיראקי אישר באחרונה חוק חדש, שקבע כי אנשי הבעת' לשעבר, תנועת השלטון בראשה עמד סדאם חוסיין, רשאים לכהן מעתה בכל תפקיד רשמי. מדובר, למעשה, באקט של פיוס לאומי. השיעים, האוחזים כעת בשלטון בעיראק, פותחים בפני הסונים את שדרות השלטון, ומזמינים אותם להשתתף מחדש בבנייתה של המדינה.
החוק אושר בלחצה של האמריקאים, והוא חלק מתנופת חקיקה שהם יוזמים במטרה לצמצם את הפערים בין סונים ושיעים. את יוזמת החקיקה הגתה ארה"ב לאחר שהבינה כי בהיעדר גישה לחלונות הגבוהים, הופכים נאמני סדאם לאויביה של עיראק מתוכה פנימה. מדובר בתיקון מאוחר מדי של עוול היסטורי, שביצעו האמריקאים לאחר הפלתו של סדאם באפריל 2003. אז הם הכריזו על פירוק הצבא, שלחו את החיילים והקצינים לכל הרוחות, והחלו בבנייתו של צבא חדש. כך עשו גם במשרדי הממשלה. כל עובדיהם פוטרו, ואחרים גויסו במקומם. נחקקו חוקים מהירים, שנועדו לרדוף ולהשמיד כל שריד לבעת'.
התוצאה המיידית הייתה שאותם קצינים לקחו את הידע שלהם, את הציוד ואת הגישה למאגרי הנשק, והקימו מיליציות חמושות על מנת להשיב מלחמה לכובש. לאחת מהן קראו אל-קאעידה, ואת תוצאותיה חווים האמריקנים על בשרם עד היום.
העובדה שלקח לממשל החדש כמעט חמש שנים להבין כי פיוס לאומי אמור להקיף את כל שדרות החברה, מלמדת על קלות הדעת שבה נוהלה המלחמה בעיראק. עתה נותר רק לראות האם יסכימו השיעים להשיב לסונים בפועל חלק מקבלת ההחלטות, למרות הזיכרונות המרים מימי סדאם. שאלה אחרת היא האם בכלל תפחית השתלבותם את המוטיבציה שלהם לפגוע בניסיון לבנות עיראק חדשה.

במקום שאנשי הדת יקראו למתפללים לבוא, יעשה זאת הרדיו
אם הכל יתקדם כסדרו, ממשלת מצרים תעשה בתוך שלושה חודשים את הבלתי ייאמן: זמני הקריאה לתפילות במסגדי קהיר יאוחדו, וכולן יתחילו ויסתיימו יחד. זה נשמע פשוט ולא ממש חשוב, אבל תושבי קהיר כבר מחכים בכליון עיניים לרגע הזה. מי שתוהה מדוע, שיחשוב כיצד היה חי עם תזמורת מואזינים שפותחת עבורו את הבוקר אי-שם אחרי השעה 4 בשרשרת תפילות זהות, שאחת מתחילה כמה שניות אחר השנייה.
אם הכל יתקדם כסדרו, ממשלת מצרים תעשה בתוך שלושה חודשים את הבלתי ייאמן: זמני הקריאה לתפילות במסגדי קהיר יאוחדו, וכולן יתחילו ויסתיימו יחד. זה נשמע פשוט ולא ממש חשוב, אבל תושבי קהיר כבר מחכים בכליון עיניים לרגע הזה. מי שתוהה מדוע, שיחשוב כיצד היה חי עם תזמורת מואזינים שפותחת עבורו את הבוקר אי-שם אחרי השעה 4 בשרשרת תפילות זהות, שאחת מתחילה כמה שניות אחר השנייה.
זה כמה שנים שמשרד ההקדשים המצרי מנסה לחולל שינוי במנהג הפשוט הזה, אבל ללא הצלחה. ברחבי קהיר, עיר ענקית המונה כ-18 מיליון נפש, פועלים כ-4,000 מסגדים ופינות תפילה. כמעט לכל אחד מואזין משלו. מהם, 728 עובדי מדינה, והשאר מועסקים באופן התנדבותי או פרטי. מואזינים אלה נוהגים להכריז ברמקולים על מועד התפילה חמש פעמים ביום. מדובר בסדרה של פסוקים קבועים, הנאמרים בניגון קוראני, ומהווים תזכורת למאמינים.
הבעיה היא שכל מואזין עושה חוק לעצמו, וכך בוקעות הקריאות מכמה פינות סמוכות, בהבדלים של שניות זו מזו, ומעבירות כל אדם נורמלי על דעתו. לפני שלוש שנים החליטה הממשלה לפעול לרווחת התושבים ולאחד את מועדי התפילות. התוכנית הייתה לשדר את הקריאה ברדיו, וממנו להעבירו ברמקול למתפללים. אלא שאז טענו המואזינים, כי ההתייעלות תבוא על חשבונם. פיטורים של איש דת זה מעשה לא מקובל, במיוחד לא במדינה דתית כמו מצרים.
באחרונה הגה משרד ההקדשים תוכנית מקיפה לפתרון הבעיה. הוחלט לחבר את המסגדים לרדיו קהיר. הקריאה תועבר מאולפני התחנה למערכות רמקולים משוכללות, שיורכבו במסגדים בהוצאה של 680 אלף לירות (כ-400 אלף שקל). שר ההקדשים, מוחמד חמדי זקאזיק, הבטיח כי איש מן המואזינים לא יפוטר, וכי הממשלה תכשירם מחדש למשימות אחרות. משרדו של זקאזיק קבע את האביב הקרוב כמועד הפעלתה של התוכנית החדשה, תחילה רק במסגדים הגדולים. עכשיו נותר לחכות ולראות מי חזק יותר: משרד ההקדשים, המנסה בצדק להנחיל קצת סדר בבלגן, או מציאות החיים, הנוהגת לשבש תוכנית כה מסודרות.