האיש מספר 2 בארגון אל-קאעידה, איימן זוואהירי, יהיה עסוק מאוד בחודשים הקרובים. אנשיו הודיעו כי בכוונתו לענות על שאלות מן הקהל הרחב, שיישלחו אליו באמצעות האי-מייל. פונים מכל העולם, גם מי שאינם מוסלמים, הוזמנו לאתגר בשאלות את המוח המתכנן מאחורי פיגועי 11 בספטמבר. אנשיו של זוואהירי הבטיחו תשובה לכל פונה, ובלבד שהשאלות יהיו קצרות וממוקדות.

זוואהירי, רופא במקצועו שהיה מנהיג הג'יהאד המצרי, מבוקש על ידי האמריקאים, ועל ראשו מונח פרס בסך 25 מיליון דולר. היוזמה שנכרכה בשמו עשויה להיות ניסוי מרתק. מעניין כמה פניות יגיעו – אלפים? מיליונים? האם באמת יעמוד זוואהירי בהבטחה להשיב לכל פונה, או שיעשה סלקציה לפי נוחותו? מעניינות כמובן הסוגיות שבהן יתמקדו הגולשים, ומהיכן יגיעו רוב הפניות. וכמובן, מסקרן לדעת, האם רב-המחבלים ישיב גם ליהודים, שאותם הוא כה מתעב בנאומיו.

אבל מעבר לסקרנות שהיא מעוררת, בהצעה של זוואהירי יש בעיקר ציניות. שש שנים לאחר ההתקפה ששינתה את פני העולם, ארגון אל-קאעידה לא רק חי ובועט, אלא מעז לפתוח בדיאלוג ללא הפרעה עם אזרחי העולם. לעומתו, אחד כמו סדאם חוסיין, שלא ממש הפריע לשלוותו של העם האמריקאי, הודח ונתלה בשמו של המסע להנחלת הדמוקרטיה. ההישג העיקרי של האמריקאים הוא הרחקת הטרור מביתם שלהם, אבל תראו איזה עולם יצרו לנו ליד הבית. משהו בהבטחתם לברוא עולם טוב יותר הלך לאיבוד בדרך.

צופים זועמים מבחריין דרשו מממשלתם להוריד הצגה גדושה ברמיזות מיניות
מהם גבולות המותר והאסור בכל הקשור למוסר בעולם הערבי? כמה צופים מסעודיה ומבחריין, שיצאו בהפגנתיות ממחזה סאטירי מצליח שעלה באחרונה, סימנו את הגבולות עבור הממשלות שלהם. מדובר בלהיט הבימות "באדי גארד" (שומר ראש), מחזה מצרי בכיכובו של עאדל אימאם, גדול הקומיקאים הערבים כיום. המחזה מתאר את סיפורו של עבדאי אחד, שהסתבך עם רשויות המס ונשלח לכלא. אלא שגם מבין הסורגים הוא מנהל את עסקיו כרגיל, עם מאבטח אישי וסדרה של טובות הנאה, בראשן נערת ליווי.

"באדי גארד" הוא סאטירה על נובורישיות, על שחיתות שלטונית, על דור שאיבד את הדרך ועל הכסף, שהפך להיות חזות הכל. המחזה הועלה מאות פעמים על בימתו של תיאטרון "עאדל אימאם" בקהיר, וכמקובל במצליחונים כדוגמתו של זה, יצא למסעות הופעות גם מחוץ למצרים. כך הגיעה לפני שבועיים, ערב חג הקרבן, גם למנאמה בירת בחריין.

אלא ששם, מתברר, חיכה להם קהל מופתע, שרצה בידור טוב, אך לא הכיר עד תום את עלילת המחזה. כמה מהצופים אף לקחו איתם את ילדיהם. הם לא ידעו היכן להסתיר את פרצופם הסמוק, בעת שאימאם, גיבור המחזה, התייחד בתאו בכלא עם השחקנית שירין סייף אלנצר, שגילמה את נערת הליווי. בנוסף לכך, נחרדו לראות כי בנו של הגיבור חבר בכת השטן. פעילותה של הכת העסיקה בשנים האחרונות רבות את השיח הציבורי בבחריין. קבוצות מסתוריות, המאמצות את הרוע וכופרות באלוהות, הן צרה שהורים נחרדים ממנה בכל מקום, ובמיוחד בחברות מוסלמיות.

כמה משפחות, מהן מקומיות וגם אורחות מסעודיה השכנה, יצאו בבושת פנים מן המחזה עוד בטרם הסתיים. הן פנו לחבר הפרלמנט מוחמד חאלד, וסיפרו לו על הבושה. "ההצגה הייתה גדושה רמיזות מיניות ועסקה רבות בעובדי השטן", התלונן הצופה מוחמד אלחאלדי. "כיצד מרשים המארגנים וגורמי הצנזורה בבחריין להעלות הצגות כאלה, שילדים נוכחים בהן".

בעקבות המחאה, הגיש חאלד שאילתא לשר ההסברה. נערך בירור, ובעקבותיו הודיע השר, כי ממשלת בחריין תקפיד מעתה להכביד את הצנזורה האמנותית על מחזות שיועלו על בימות מנאמה. אין זו הפעם היחידה שבה אותגרה ממשלת בחריין על ידי לחץ מצידם של גורמים שמרנים. באותו חג ממש, מנעה הממשלה קונצרט של הכוכבת הנערצת הייפא ווהבי, זמרת לבנונית נערצת, בגלל תדמיתה המינית ולבושה החושפני על הבמה. אלא שבמקרה של "באדי גארד", לא הייתה זו המדינה שביקשה להצר את חופש היצירה, אלא הציבור עצמו.

צוות ההצגה יכול להתנחם, כמובן, בהצלחתה המסחררת במולדת מצרים, למרות שגם בגיחה לבחריין הם לא קופחו. למרות יציאתן של המשפחות הזועמות, 500 הצופים האחרים רותקו לכיסא ולא חדלו לצחוק.

סעודי שראה את אשתו לוקחת מספר טלפון מגבר זר בקניון גירש אותה לעיני כל
הנה סיפור אמיתי שקרה בסעודיה. זוג הורים ושלושת ילדיהם יצאו לבלות בקניון. האב נכנס לאחת החנויות והותיר את אשתו לבדה עם הילדים. לפתע ניגש אליה גבר זר, פטפט עמה קלות, ובסיום השיחה הניח בידה פתק עם מספר הטלפון שלו. האשה נענתה והכניסה את הפתק לארנקה. לרוע מזלה, בעלה בדיוק סיים את ענייניו, יצא מהחנות והבחין במעשה.

הבעל התעצבן וביקש מרעייתו לפתוח את הארנק. משסירבה, הוציא אותו מידה בכוח, פתח אותו וחילץ את הפתק המרשיע. כעוס וזועם, ניגש הבעל לקופאי וביקש ממנו מגאפון. הוא פנה לקהל הרב ואמר: "גבירותיי ורבותיי, אני רוצה שתהיו עדים לדבריי. זהו שמי וזה שמה של אשתי. זה עתה גירשתי אותה שלוש פעמים – ללא זכות חזרה".

המעשה, כמובן, תקני מבחינת ההלכה. האשה נכנסה לקניון נשואה ויצאה ממנו גרושה. לאחר שסיים, יצא הבעל מן הקניון, נכנס למכוניתו ונסע לדרכו. מאחור הותיר אשה פנויה, שלושה ילדים עזובים ועשרות עוברי אורח נדהמים.