בשבועות האחרונים ניצב נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד, במוקדן של התקפות מכל הכיוונים. את ההאשמה החמורה ביותר היפנה נגדו קודמו, הנשיא לשעבר מוחמד חאתמי. בנאום בפני פעילי מפלגתו לפני כמה שבועות, המשיל את אחמדינג'אד למשיח שקר. "קנה המידה העיקרי לשלטון הוא רצונו של העם האיראני, ולא אלה המחשיבים את עצמם שליחים מיוחדים של האלוהים", אמר. "המהפכה האסלאמית שאירעה ב-1979 היא נקודת מפנה, שגרמה לעם לנהל את ענייניו בעצמו, במקום ההתעקשות על השלטון בכל מחיר". 
לביקורת הצטרף גם האשמי רפסנג'אני, פעמיים נשיאה של איראן בעבר, וכיום אחד מיועציו של המנהיג העליון עלי חמינאי. רפסנג'אני הוא יריבו של אחמדינג'אד, מאז הובס על ידו בבחירות שנערכו ביולי 2005. "האינפלציה הגבוהה מזיקה מאוד לאיראן ולמהפכה האסלאמית", תקף את המדיניות הכלכלית של אחמדינג'אד, "כולם מרגישים זאת. אי אפשר להתעלם מן הבעיה באמצעות סקרים בלתי נכונים על שביעות רצונו של האזרח".
אולם המבקר הפומבי החשוב ביותר של הנשיא האיראני הוא דווקא חסן רוחאני, איש המחנה השמרני, שממנו בא אחמדינג'אד. רוחאני, המכהן כחבר המועצה העליונה לביטחון לאומי, מונה לתפקידו על ידי המנהיג העליון עלי חמינאי. בעבר שימש כנציגה של איראן במו"מ עם הקהיליה הבינלאומית בנושא הגרעין. 
"מצבה של איראן בעולם איננו טוב, ולמרות זאת, אין לנו אסטרטגיה ראויה ואיננו משתמשים בידע שרכשנו", תקף רוחאני. בהמשך, המשיל את אחמדינג'אד לנרון קיסר: ארצו עולה בלהבות, והוא יושב ומנגן להנאתו בכינור. במלים אחרות: בזמן שבו העולם מהדק את חגורת הסנקציות על איראן, מתפאר נשיאה כי כוחה הולך וגובר. "האם עליית הסכנה הכלכלית הנשקפת לאיראן היא עדות לכוח? הפסקה של הפעילות המסחרית שלה (עם העולם) היא עדות לכוח?" תהה רוחאני. "האסטרטגיה המבוססת על שיגור מסרים והפרחת סיסמאות אינה הכיוון הנכון. השאלה אינה מתמקדת רק בהשתלטות על עמדה צבאית או פרסום הנחיות לכולם". 
למקהלת מבקריו של הנשיא האיראני הצטרפה גם אישיות מלב העולם הסוני. ד"ר עיסאם עריאן, חבר הלשכה המדינית של "האחים המוסלמים" במצרים, העריך כי הצהרותיו של אחמדינג'אד מזיקות לערבים ולמוסלמים. בראיון לשבועון בשפה הערבית, "מע אלחדת", היוצא לאור בגליל, אמר עריאן כמה מלים גלויות לב על מצב האומה. "העם הפלסטיני אינו זקוק להתערבויות חיצוניות או להצהרות מפה ומשם. להשתמש בשפה כמו 'למחוק את היישות הציונית מן המפה', זה לא נכון. עלינו לעשות שימוש בשפה ושיח פוליטיים, שהעולם יבין". 
עריאן המשיך ותקף את נשיא איראן: "כבר ידענו בעבר סיסמאות מהסוג הזה, אבל נכנסנו למלחמות והפסדנו, כי לא היתה הכנה נכונה של ההתמודדות עם הפרויקט הציוני. הכנה זו דורשת נשימה ארוכה, כי אי-אפשר להתעלות על הפרויקט הזה, אלא אם העם הפלסטיני, בתמיכה ערבית, יחזור למלוא כוחו ואז יהיה מוכן ומוכשר להשיב את זכויותיו הגזולות בתוך פלסטין ההיסטורית ומחוץ לה".
האם בעקבות ההתקפות על נשיא איראן צפויה ליהודים שמחה ואורה (וכבוד ויקר)? קרוב לוודאי שלא. במארס הקרוב יילכו המצביעים לבחור את חברי הפרלמנט האיראני, המג'לס. במחנה הליברלי, שאחד ממנהיגיו הוא הנשיא לשעבר מוחמד חאתמי, מקווים לכבוש מחדש את בית המחוקקים, לאחר ארבע שנים קפואות, שבהן שלטו בו אנשי המחנה השמרני, מסוגו של אחמדינג'אד. חאתמי ואנשיו מתנהלים בימים אלה בעיקר בדרכים, בעצרות בחירות ואסיפות, ומנסים לשכנע את הציבור בצדקתם. לשנת בחירות חוקים משלה. כמו בכל מקום, זוהי תקופה רוגשת ותוססת, שבמסגרתה נאמרות גם מלים שאינן נשמעות בימי שגרה. 
אולם מי שמצפה לשינוי בהרכב האלקטורלי של המג'לס, ובעקבותיו לתפנית במדיניות האיראנית, צפוי להתאכזב. הרי מי שמנהל את העניינים באיראן אינו הפרלמנט ואף לא אחמדינג'אד, אלא הגנרלים, מנגנוני הביטחון והמנהיג העליון, האייתוללה עלי חמינאי.

בחריין אסרה על כוכבת הפופ הייפא ווהבי להופיע בתחומה 
הביצה גועשת. ממשלת בחריין סירבה לאפשר ללבנונית הייפא ווהבי, אחת הזמרות הנערצות ביותר במדינות ערב, לקיים קונצרט משיריה בתחומי הממלכה. לטענת הבחריינים, סגנונה של הייפא אירוטי מדי.
ווהבי כבשה בשנים האחרונות את פסגת המוזיקה הערבית העכשווית. היא זוכה להערצתם של עשרות מיליוני גברים ונשים, למרות (ואולי בגלל) סגנונה המשוחרר. ביום שישי שעבר היא הוזמנה להתארח במנאמה, בירת בחריין, להופעה במסגרת אירועי חג הקורבן. אולם הממשלה החליטה להיענות לפנייתם של חוגים דתיים בממלכה הקטנה, והודיעה על סירובה לקבלה. "הייפא ווהבי היא זמרת אירוטית, השרה כמעט בעירום", הסבירו גורמים במשרד ההסברה הבחרייני. לא סייע לה הנתון הדמוגרפי, שרוב תושביה של בחריין הם שיעים כמותה. 
ווהבי, בת 35, נולדה למשפחה שמוצאה בדרום לבנון. אביה היה בכיר בתנועת "אמל" בביירות. אחיה, פעיל בתנועה, נהרג בקרב עם חיילי צה"ל בשנות ה-80. למרות הרקע המשפחתי, החליטה הייפא לפנות לקריירה אמנותית נטולת עכבות, עטופה בסקס אפיל. הנוסחה הוכיחה את עצמה היטב.
הייפא אינה הראשונה המשלמת את מחיר שמרנותה של בחריין. בשנים האחרונות סירבו הבחריינים להתיר גם לזמרת המצרית רובי ולעמיתתה הלבנונית ננסי עג'רם – שתיהן צעירות ויפות – להופיע מעל בימות מנאמה מאותה סיבה. 
מה יעשו עתה צעיריה תוססי ההורמונים של בחריין? ייאלצו להסתפק בווידאו קליפים? אפשר להניח שלא. בקרוב תצא הייפא, כדרכה, לסיבוב הופעות במדינות המפרץ, ובחרייני שמאוד ירצה, יוכל לראותה במרחק שעה מביתו – בדובאי, בכוויית או בקטר.