צילום: שי סקיף

גיל: 43.
מצב משפחתי: נשוי ואב לחמישה.
על התפקיד: "אני מפקד גדוד התקשוב הארצי, שמשימתו המרכזית היא להשתמש באמצעיו הייחודיים כדי לאפשר רציפות שליטה למפקדים. יום העבודה מתחיל אצלי בשבע ונגמר בחצות, כשלרוב הוא מלווה בנסיעות ובדיונים ארוכים".
הכי אוהב בתפקיד: "את האנשים, התרגילים והמבצעים, ואת המקומות שבהם אני נמצא".
פחות אוהב בתפקיד: "את הסיום שלו, בעוד חודש".
רגע קשה בשירות: "הפיקוד על הגדוד במלחמת לבנון השנייה. הדבר דרש ממני התנהגות פיקודית ומקצועית מאוד מורכבת, והרבה דאגה לחיילים שלי".
עם השחרור: "אני הולך לישון כמה שרק אפשר, ולהתמסר לתחביבים שלי - ספורט, טיול ובישול".
תגובת המשפחה לשחרור הצפוי: "רועי, בן 14, שמח שסוף-סוף אוכל להקדיש לו תשומת לב בלי שהטלפון יצלצל כל רגע".
אתגעגע: "לשקיעות שרואים מהמקומות בהם פרוסים הצוותים".
מוטו: "כשמדברים על הבעיה מבינים שהיא קיימת, ואז מטפלים בה".
דבר ראשון על הבוקר: "אני מסתכל על אשתי ומודה לאל".
שעה אהובה ביום: "השעה אחרי המקלחת, כשאני יושב עם אשתי בחצר".
כשהייתי קטן: "רציתי להיות פסיכולוג. בחיים לא חשבתי שאהיה איש צבא. 25 שנה אני שואל את עצמי מה קרה".
הכי מפחיד: "לדבר על דברים רעים בלילה ובערב שישי. זאת איזו אמונה טפלה שיש לי".
עושה את היום: "להצליח במשימות, ולראות את המ"פים שלי מחייכים".
אם הייתי חיה: "הייתי ציפור. היא רואה הכל, ומרחוק".
תמיד אומרים עליי: "שאני איש שאוהב אנשים ושיש לי אליהם סבלנות אין קץ. אין מצב שמישהו יצטרך אותי ואני אגיד לו לא".