צילום: שי סקיף

גיל: 20.
מגורים: תל אביב.
על התפקיד: "אני בודקת את החיילים שמגיעים למרפאה, ומחליטה האם טיפול ממני יספיק או שיש צורך להפנות אותם לרופא או לאחות. מבין ה-08-001 חיילים שבאים לכאן מדי יום, לפחות שני-שליש מנסים לעבוד עליי".
הכי אוהבת בתפקיד: "את העובדה שאני נחשפת לכל מיני מחלות וסיפורים רפואיים שלא הייתי מוצאת באזרחות".
הכי פחות אוהבת: "את העובדה שחיילים דורשים דין וחשבון על החלטות שקיבלתי. זאת העבודה שלי, ואני יודעת מה אני עושה".
פאדיחה בשירות: "פעם חיילים שטיפלתי בהם ראו אותי בחיים האזרחיים והתחילו לצעוק: 'הא, הנה החובשת!' ולצלם אותי כאילו אני איזה חייזר".
מפקד שהשפיע עליי: "מפקדת הקורס שלי, איילה, שהייתה שם בשבילי כשהיה לי רגע קשה, וירדה קצת מהדיסטנס. זה עזר לי להמשיך בתקופת המבחנים".
מוטו: "'תמיד צריך לחשוב על הצד החיובי'. אני אדם מאוד אופטימי, קשה לי לחשוב שיש בעולם אנשים רעים".
תחביב: "עיצוב אופנה. אני לומדת באקדמיה לעיצוב אופנה בראשון לציון, ובעיקר גוזרת בגדים ותופרת מהם חדשים".
כשאגדל: "לא אהיה רופאה. אני רוצה להמשיך עם האופנה ולהיות מעצבת".
מקום אהוב בארץ: "הבית שלי, ובמיוחד החדר שלי. זה המקום שמקנה לי את התחושה הכי חמה ונוחה".
הכי מצפה: "לשחרור, ואחריו ליום שבו אגשים את החלום שלי".
סרט אהוב: "'היומן'. זה סיפור אהבה נצחי כזה, ואני כזאת, אופטימית כמו הגיבור בסרט".
חפץ מוזר בחדר: "מכונת תפירה. בעיניי זה לא מוזר, אבל בשביל אחרים זאת תמיד הפתעה".
תוכלו למצוא אותי: "אצל חבר שלי או עם חברות בבית-קפה".