צילום: שי סקיף

גיל: 30.
מגורים: תל אביב.
מגורים קודמים: ונקובר, קנדה.
לפני שעליתי: "סיימתי תואר ראשון במדעי המדינה, שיחקתי רוגבי בליגה הלאומית, ועבדתי בנדל"ן. חיים רגילים".
למה עליתי: "לפני שנה הרגשתי שזה הזמן שלי לעלות ארצה. כיהודי, היה לי חשוב להיות פה. היה לי חשוב גם להתגייס - כי מבחוץ אנחנו מסתכלים על הצבא כמשהו חזק, מיוחד, משהו שלנו".
למה בחרתי בגבעתי: "כי היא קצת יותר חדשה מחטיבות לוחמות אחרות וכי יש לנו נשק חדש. אני אוהב את זה שאנחנו לא עובדים על-פי ההיסטוריה, אלא בונים היסטוריה. חוץ מזה, היו לי קרובים ששירתו פה והמליצו".
על המסלול: "אני נמצא עכשיו באימון המתקדם. אנחנו מתאמנים בשטח כל הזמן, לומדים איך להיות לוחמים".
הכי אוהב במסלול: "להיות עם החבר'ה ולעבוד ביחד. נכון שהם קטנים ממני, ובהתחלה זה היה קצת מוזר, אבל בסוף אנשים הם אנשים, ואנחנו חברים טובים".
הכי פחות אוהב: "לבקש אישור ללכת לשירותים. כבר הרבה שנים לא הייתי צריך לבקש כזה דבר".
מילה אהובה בעברית: רב"ק.
מפקד שהשפיע עליי: "גם מפקד המחלקה וגם מפקד הפלוגה. הם נותנים לי הרבה כוח ויודעים בדיוק מה להגיד ומתי, כדי לקבל ממני מאה אחוז".
הכי קשה: "לישון עם נעליים בכוננות".
מקום אהוב בארץ: "הצפון, בגלל ההרים. האוויר שם זה משהו מיוחד".
אחרי השחרור: "מאה אחוז שאשאר פה".
הכי רוצה לפגוש את: "שמעון פרס, הוא בן-אדם מעניין".
מוטו: "אף פעם לא מאוחר מדי".
מאחל לגבעתי: "שתהיה חטיבה מובילה כמו שהיא היום, מספר אחת בכל דבר".