צילום: שי סקיף

גיל: 20.
מגורים: באר שבע.
על התפקיד: "אני מכשירה חובשים בכל מה שקשור לידע הרפואי - אני עושה להם את ההסמכות התאורטיות והמעשיות, ודואגת למבחנים".
הכי אוהבת בתפקיד: "את החיילים שלי, את האווירה שיש פה, ואת העובדה שאני מכשירה מישהו מאפס והופכת אותו לחובש שמציל חיים".
הכי פחות אוהבת: "שלפעמים צריך להתעסק בדברים קטנים, כמו בעיות משמעת".
רגע משמעותי בשירות: "כשאני מעניקה לחיילים את סיכות החובש, ובמיוחד את הסיכה שלי - לחייל שנלחם הכי הרבה כדי להצליח".
פאדיחה בשירות: "בקורס הראשון שלי הדרכתי חיילים, התחלתי ללכת אחורה, ומעדתי. זה היה די מביך".
מפקד שהשפיע עליי: "קרן לוי, מפקדת הצוות שלי בקורס. היא תרמה לי המון והפכה לחברה הכי טובה שלי".
מוטו: "מה שלא הורג - מחשל".
מקום אהוב בארץ: "הבית, באר שבע, עיר הגמלים".
שעה אהובה ביום: "השעות המאוחרות של הלילה, כי אז יש לי זמן לעשות את הריצה שלי, בסביבות הארבעה קילומטרים".
חלום: "להיות גינקולוגית".
תחביב: "ציור. הייתי בחוג אמנות במשך שבע שנים, וכל החדר שלי מלא ציורים".
עושה את היום: "פרוזן יוגורט, במיוחד חמוץ כזה, עם פירות יער".
חפץ מוזר בחדר: "בקבוק עם מים כתומים שהשתמשתי בו בקורס מדריכות כעזר הדרכה".
הייתי לוקחת לאי בודד: "מקופלת לבנה, את החצי השני שלי - קרן לוי - ואם-פי-3".
אם הייתי חיה: "הייתי משהו כמו לביאה, חיה ששורדת".
אומרים עליי: "שיש לי שמחת חיים. לאחרונה זה טיפה ירד, כי התפקיד ממש שוחק, אבל אני מתנחמת בלילה, ולאט-לאט חוזרת לחייך".