צילום: שי סקיף

גיל: 21

מגורים: חיפה

על התפקיד: "בשוטף אני מעבירה אימונים לכלב שלי, שף. פעם בכמה זמן יש לנו שבוע מחסומים, ואז אני יוצאת איתו ממתקן אדם לאיו"ש, והוא בודק מטענים של העוברים שם, במטרה למנוע הברחת אמל"ח לישראל"
הכי אוהבת בתפקיד: "להיות עם שף. אני החיילת הראשונה שאחראית עליו וזה הדבר הכי כיפי בעולם. שאר הכלבים ותיקים ויודעים את העבודה, אבל אותו צריך ללמד הכל מהתחלה, זה הרבה יותר מעניין".
הכי פחות אוהבת: "לחזור הביתה בימי חמישי. כל השבת אני חושבת רק עליו, על זה שהוא לבד, בלעדיי".
הכלב ואני: "הוא החבר הכי טוב שלי, כל יום שאני איתו אני עפה בשמיים. זה מי שהולך להיות איתי עכשיו שלוש שנים. באימונים, כשיוצאים למחסום, זה רק אני והוא".
פאדיחה בשירות: "הכלבים מסתובבים עם מחסום פה, ולפני אימון צריך להוריד אותו. פעם שכחתי לעשות את זה, וכשהכלב הצליח ומצא את המטען שהשתלתי, רציתי לצ'פר אותו ונתתי לו כדור. כשלא הבנתי למה הוא לא לוקח אותו, שמתי לב פתאום שהוא פשוט לא יכול".
מוטו: "'אם תחייך, החיים יחייכו אליך חזרה'. אני כל הזמן מחייכת, ומאמינה שהחיים הם נפלאים".
הכי מפחיד: "יש לי פחד גבהים. הוא התחיל בגיל 11, בטיול שנתי להרי אילת. הסתכלתי למטה וראיתי שההר נורא גבוה, ומאז התחלתי לפחד".
מצפה: "שהבנות בעוקץ יגיעו למקומות נוספים, שייתנו להן יותר עבודה ושיאמינו בהן כמו בלוחמים בנים".
פריט מוזר בחדר: "כשעשינו מסדר בכלביות מצאנו שם ירוקת, והתחלנו לנקות את זה. תלשתי חתיכה ופתאום ראיתי שהיא בצורת לב, אז שמרתי אותה בחדר שלי".
הייתי לוקח לאי בודד: "את המשפחה שלי, הכלב שלי ומצב רוח טוב".
אם הייתי חיה: "הייתי חתול בר. האופי החתולי מאוד מתאים לי, אני מאוד אוהבת חיבה ואהבה".