יום המשפחה, תקראו לזה יום האם, תקראו לזה יום האב, תקראו לזה יום הסבתא של האמ-אמא- אין ספק שזהו יום מיותר, מצוץ מהאצבע של איזו אמא שנמאס לה לבשל לילדים כל היום. אני קוראת בזאת לשר הפנים לקבוע ימים חדשים בלוח השנה העברי. להלן הרשימה, שר הפנים, לעיונך:

1. במקום יום האהבה- יום הראווה: פעם היה איזה שיר כזה, אני זוכר רק את השורה החשובה: "חבל שאי אפשר ללכת ערומים". ביום הראווה כולם יגידו שלום יפה לחולצות, למכנסיים, וכן, גם לתחתונים, ויסתובבו לראווה ברחובות, כביום היוולדם.
2. במקום יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל- יום הזיכרון לצבי מערכות ישראל: אתם יודעים כמה צבים נדרסו למוות על ידי הטנקים הישראלים במהלך המלחמות? הצבים הללו נותרו עם שריון שבור, מדממים, זוחלים לאיטם ומחפשים פיסת צל שקטה, בה יוכלו למות בשקט. גם אותם צריך לזכור!
3. במקום יום התלמיד- יום החייל: יום שבו חיילים מגיעים לבסיס על אזרחי, מתחלפים עם המפקדים ונותנים להם פקודות. באמצע היום יתקיים טקס בו יוכתר החייל הנצנצן ביותר, החייל הכי לא תקני והחיילת הכי כוסית.
4. במקום צום גדליהו- צום מעשיהו: מדי שנה ביום צום מעשיהו, יצולם ריאליטי בבית הסוהר. כל התככים, כל המכות וכל הסמים מאחורי הסורגים. את ההפקה יעלו האסירים עצמם, בשיתוף איזו מגמת קולנוע בתיכון, וכולם יהיו מאושרים.
5. שביעי של פסח- עוד יום מיותר ולא ברור. למה לא לקחת חג אהוב אחר, ולהאריך אותו? יהיה זה שמיני של פורים. פורים יימשך שמונה ימים, ובהם הארץ תמלא עדלאידות, קרנבלים, אלכוהול, תחפושות ובעיקר חופש ארוך מאד.
6. יום החינם- כל מה שאי פעם רציתם לקנות והיה יקר מדי- תוכלו לקבל חינם אין כסף ביום החינם הבינלאומי. זה אולי יהיה קצת בעייתי, אולי יפיל את הכלכלה ויוציא מאיזון את כל התל"ג, אבל מה זה משנה?
7. במקום יום האם- יום השם. זוכרים את המורה המחליפה שהגיעה וכולנו התחלפנו בשמות כדי לבלבל אותה? ככה יהיה יום השם. בכיתה, בבסיס, בבית ובעבודה כולם יצטרכו לקרוא זה לזה בשמות אחרים. מה זה ייתן? לא הרבה, סתם יהיה מצחיק.