שבוז חיילים
חיפוש
חיפוש חיפוש חיפוש
מתגייסים חיילים משוחררים סטודנטים דרושים פורומים מגזין לימודים
שבוז ראשי   >>  מגזין חיילים | שבוז   >>  החלטנו לעשות את האמא של העבירות
המדריך למתגייס
חדשות
כתבות מגזין
ד"ש מצולם
פגישה אישית
לוחם בכותרות
נספח צבאי
גיבור בשבוע
העולם הערבי
שירות ב"במחנה"
סקר מומלצי שבוז חיילים
מהו המאכל הכי טעים במנת קרב?
החלטנו לעשות את האמא של העבירות
תא"ל (מיל') עמירם אליאסף, קיבל את צל"ש מפקד חיל האוויר
טל זגרבה, ‏יום ראשון ‏27 ‏יולי ‏2008
עמירם אליאסף

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה עושה תוכניות אחרות", כתב ג'ון לנון. ובמקרה של הטייס תא"ל (מיל') עמירם אליאסף, קורס טיס זה מה שקורה לך בזמן שאתה מתכנן לשרת בסיירת מטכ"ל. "הייתי במסלול לסיירת, אבל התיק האישי שלי משום מה היה בחיל האוויר", מספר אליאסף על התקופה בה עבר מיונים לצבא. "הגעתי לחיל כדי לקחת אותו, ושם תפס אותי קצין שאמר לי: 'בוא, אולי תנסה להיות טייס'. עניתי לו: 'לא, אני בחיים לא אטוס', אבל החלטתי לנסות בכל זאת, וככה התמיינתי לחיל האוויר. בניגוד לאחרים, אני לא הייתי לחוץ בכלל, כי חשבתי שגם ככה יזרקו אותי. לאט-לאט עברתי שלב אחר שלב, וראיתי שאני מחזיק מעמד. הייתה לי שיטה: לילה לפני הטיסה הייתי עוצם את העיניים, מדמיין את הטיסה, והולך לישון. אחרים היו עובדים קשה ולא ישנים, ואני, לעומתם, הייתי קם רענן ולא לחוץ, וככה באמת קרה שסיימתי את הקורס כחניך המצטיין".
לא הייתה זאת הפעם האחרונה בה פיתח אליאסף דרך בלתי שגרתית שהוכיחה את עצמה. בזמן מלחמת שלום הגליל, ב-10 ביוני 1982, הוביל אליאסף - אז בדרגת סא"ל - מבנה פאנטומים לתקיפת סוללות טילים מסוג קרקע-אוויר. לאחר הפצצת האתר, התברר לטייס הוותיק שהוא היה ריק. לפי הוראתו, בוצעה פנייה שבמהלכה אותרו על השביל רכיבי הסוללה המבוקשת. אליאסף, שפצצותיו אזלו, מצא דרך חלופית לביצוע המשימה: תקיפת הסוללה מגובה נמוך במיוחד, והשמדתה בירי תותחים. על כך הוענק לו צל"ש מפקד חיל האוויר.

הייתי מאוד קשוח
בקיץ 1981 קיבל אליאסף את הפיקוד על טייסת הפאנטומים. עת נכנס לתפקידו, החליט כי מטרתו המובהקת תהיה להכין את הטייסת למלחמה, אם תפרוץ כזו. "הכרנו את הלקחים ממלחמת יום הכיפורים, וראינו מה קורה כשתופסים את צה"ל לא מוכן", מסביר אליאסף. "לכן אמרתי לחיילים שמבחינתי אנחנו מתכוננים כאילו שבקיץ הבא תפרוץ מלחמה. עשיתי המון תרגילים והייתי מאוד קשוח. לכן גם לא אהבו אותי שם כל-כך בהתחלה.
"ביוני 1982 פרצה המלחמה, והטייסת נכנסה מיד לפעילות מאוד אינטנסיבית. כבר ביום הראשון הופעלו הסירנות, והלכנו לתקוף בלבנון. ההתקפה הראשונה הייתה באצטדיון בביירות, שהכיל מאגרי אמל"ח של המחבלים. בהמשך הגיעה תקיפה גדולה של סוללות טילים, שהייתה בשבילנו היי-לייט. מכיוון שהייתי צריך לתת דוגמה אישית, וגם כי זה היה טיפה יותר מסוכן, החלטתי להוביל את הרביעייה. היינו צריכים לבוא מעל המטרה, להבדיל משיטת תקיפה אחרת שהיא קצת יותר בטוחה, ולשחרר את הפצצות. תקפנו את סוללות הטילים בהצלחה, וזה הרים מאוד את המורל בטייסת.
"ביום השני כבר היה ברור שאנחנו מצליחים. הסוללות הסוריות היו רדופות. איישתי את עצמי בכוננות. היינו רביעיית מטוסים שחיכתה להוראות ולא באמת ידעה לאן היא הולכת. בשלב מסוים הודיעו לי שז'טלני (תא"ל במיל' יצחק אמיתי - ט"ז), שהיה אז ראש מדור טילים, רוצה לדבר איתי. העלו אותו לקו, חיברו אותי ודיברתי איתו מהמטוס. הוא אמר לי ששפר (האלוף גדעון שפר - ט"ז), אז מפקד טייסת העטלף, תקף סוללת טילים והחטיא, אבל עדיין רואים אותה בדרך, ולכן צריך לתקוף אותה שוב, מעבר לגבול הסורי.
"הרביעייה שלנו הייתה מאוישת בצורה מיוחדת, כי היא הורכבה, בין השאר מאנשים מחו"ל. היינו שני טייסים ותיקים, משה ליפשיץ ואני, והצבנו איתנו שני נווטים חדשים ששבו ארצה - יחד איתי היה סרן עמי סדן. התכוננו לצאת לדרך, ולפתע שני מטוסים התקלקלו בעמדת ההמראה. נשארנו רק זוג מטוסים. ובכל זאת, יצאנו לדרך.
"בעיה אחרת שהתמודדנו איתה היא שהמודיעין שסופק לנו על האזור ההוא בסוריה היה מתצלומי לוויין - דבר מאוד לא מדויק בימים ההם. ביקשתי עוד נתונים, אבל לא היו. בדרך כלל כשאתה מגיע במצב שהתמונה לא ברורה לך לחלוטין, אתה בא מהגובה, כדי שתוכל לראות את המטרה ולתקוף אותה. אבל הבקר לא אישר לי לעשות את זה. לא נותרה לי ברירה אלא לעבור לשיטה כמו במלחמת יום הכיפורים: לטוס נמוך, להיכנס נמוך מתחת לרדאר כדי שלא יראו אותנו, ולתקוף. הבקר אמר לי: 'אין לך אמצעים, אתה לא יכול לתקוף'. אמרתי 'או-קיי', חזרתי אחורה והתקשרתי לטייסת.
"הערכתי שאף אחד לא יכול להאזין לי לקשר, ודיברתי עם הסגן שלי, ג'ינו (תא"ל במיל' יוסף גונן - ט"ז). אמרתי לו: 'תשמע, תכנן לי מסלול מבית הלל לנ.צ. הספציפי שקיבלתי'. מכיוון שגם ביום הקודם תקפנו סוללות טילים, ראינו שלאורך החרמון יחסית אין הרבה נ"מ. לכן ביקשתי מג'ינו שהמסלול שהוא יתכנן יהיה באזור הזה. תוך כ-20 שניות הוא אמר לי כיוון וזמן. הכנסנו את הנ.צ. ונכנסנו למסלול".

ופתאום, בום אדיר
ששים אלי הפצצה, החל זוג מטוסי הפאנטום, בהובלת אליאסף, לצמצם פערים עם סוללת הטילים הסורית. את הרגעים מעוררי האדרנלין הללו זוכר מפקד הטייסת היטב. "חצינו את לבנון, ונכנסנו לתוך סוריה", הוא משחזר. "חשבתי שזיהיתי את המטרה, שחררתי את הפצצות - ופתאום אני קולט שטעיתי. מיד הוריתי למספר שתיים: 'אל תשחרר'. ברגע שיצאתי מההפצצה ראיתי בצד את סוללת הטילים כשהיא פרוסה על שביל כזה, עומדת מול העיניים ומחכה רק לנו. דיווחתי למספר שתיים, והוא נכנס להפציץ. פתאום הוא הודיע לי בקשר: 'אני לא מצליח לשחרר'.
"אמרתי: 'אין שום בעיה. נעשה פנייה של 270 מעלות'. היינו בגובה נמוך, נכנסנו לתוך ואדי, פנינו אחורה, משכנו, ואמרתי לו: 'עכשיו אתה תיכנס להפציץ, ואני אלווה אותך'. למרבה ההפתעה, הפצצות שוב לא השתחררו. אמרתי: 'או-קיי, נעשה עוד סיבוב'. שינינו כיוון, נכנסנו, משכנו, פעם נוספת הוא ניסה לשחרר - וכלום לא קרה. הייתה לנו אפשרות להתנתק מהמערכות המתוחכמות ולשחרר את הפצצות כמו שעשו במלחמת העולם השנייה: אתה מגיע בזווית ובגובה מסוימים ומשחרר את הפצצות כדי לפגוע ידנית במטרה. קוראים לזה דיירקט. אמרתי לו: 'הפעם תעבור לדיירקט ותשחרר כבר את הפצצות'. עשינו יעף נוסף, ואז סוף-סוף... שוב לא השתחרר.
"עכשיו, אתה רואה סוללה וברור לך שאם לא תפגע בה, היא תשגר טילים ותפיל את החברים שלך. הגובה המזערי שהיה מותר לנו להיות בו היה 6,000 רגל, כדי לא לחטוף אש נ"מ, אבל במהלך כל התקיפות האלה טסנו מאוד נמוך 6,000 רגל היה אולי הגובה המקסימלי שלנו, לא המינימלי. עשינו את האמא של העבירות מבחינת הנהלים.
"לפתע הנווט, עמי סדן, אמר לי: 'עמירם, יש לנו תותחים'. שכחתי מזה, וגם הדלק כבר התחיל להיגמר מכל היעפים שעשינו. אמרתי לו: 'שמע, תשב עליי, ואני יוצא ליעף צליפה'. המשמעות של זה היא להגיע עם התותחים בגובה מאוד נמוך לטווח של פחות מ-1,000 מטר. למרבה המזל, התותח של הפאנטום היה מאוד מדויק. ירדתי לגובה מאוד נמוך, והתכוננתי לירות. שמתי את הכוונת על המטרה, ותוך שניות פגעתי בשלושה משגרי טילים. בחיים לא היו לי כאלו כוונונים טובים: נתתי צרור, ופתאום ראינו בום אדיר. משגרי הטילים התפוצצו. הפעלנו מיד את ההגנות שהיו לנו, וניתקנו מגע מהר ככל האפשר. ברקע עדיין נשמעו הפיצוצים, שהיו גדולים באמת".

צל"ש עצמי
תא"ל (מיל') אליאסף קיבל את הצל"ש על הגיחה במהלכה השמיד את התותחים הסוריים, אך זוהי אינה הטיסה היחידה הזכורה לו לטוב מהימים ההם. הטייס הוותיק, לימים מפקד בסיס חצרים ובסיס רמון של חיל האוויר, מספר כי באותה מלחמה הוא יצא לטיסה נוספת בה הוא מתגאה. זוהי, לכאורה, דווקא טיסה שנטלה ממנו את אור הזרקורים, אך למעשה היא השיבה לו בתמורה הרבה נחת כמפקד טייסת.
"הייתה תוכנית לתקיפה של סוללות קרקע-אוויר מסוג מסויים, מערכת נ"מ ניידת וקטנה", הוא מספר. "מאוד רציתי ללכת על ה'גלורי' ולהיות הראשון שישמיד סוללה כזו, אבל אז גילו לי שמתוכננת גם טיסה לצילום של אותן סוללות. נוצרה אצלי דילמה קשה בין ה'גלורי' שאתה יודע שתקבל אם תשמיד את סוללת הטילים הראשונה, לבין זה שאתה יודע שהתפקיד שלך כמפקד טייסת הוא לאייש את עצמך במשימה הכי קשה והכי חיונית. לא היה לי ספק שהמשימה הזאת הייתה טיסת הצילום, ולכן בלב כבד ויתרתי על תקיפת הסוללה. על ההחלטה הזאת אני מעניק לעצמי צל"ש".

 

תגובה לכתבה  שלח לחבר  גרסת הדפסה 
כתבות נוספות
אני כבר לא יודע מה זה לחץ
שיירת חמורים הביאה לנו תחמושת ורימונים
טפטפנו פגז בכל דקה. האדרנלין היה בשמים
אמרתי לחבר שלי: 'אם לא נצא מכאן, יהרגו אותנו'
ראיתי את הגופות וחשבתי: 'אני מת לחזור הביתה'
היינו כמו חיה פצועה שנלחמת על חייה
1234567
שבוז הוא פורטל המיועד למתגייסים, חיילים וחיילים משוחררים. שבוז כולל מידע מעודכן ורלוונטי על צו ראשון. תפקידים, קורסים, מיונים, תאריכי גיוס, רשימת ציוד, טירונות, חיל השריון, חיל רגלים (חי"ר), חיל תותחנים, חיל הנדסה (הנדסה קרבית), חיל הים, חיל הרפואה, חיל האוויר, חיל החימוש, חיל שלישות, חיל החינוך, חיל המודיעין, מג"ב, גולני, אגוז, שלדג, סיירת מטכ"ל, 669, דובדבן, עוקץ, חובלים, קצין העיר, בית החייל, משכורת צבאית, חר"פ, גימלים, קצונה, הנחות לחיילים, עבודה מועדפת, פיקדון אישי, מענק שחרור, פסיכומטרי, בגרויות, כנס משתחררים ועוד.