צילום: שי סקיף

נוהל חדש שמופעל באחרונה בפיקוד הדרום מתיר לחייל פצוע קל להמשיך להילחם, על-פי בקשתו. אפשרות זו עומדת לרשות הלוחמים בעקבות מקרים חוזרים שבהם חיילים שנפצעו במהלך הלחימה סירבו להישאר מאחור. בהתאם להנחיה החדשה, מחויב החייל להיבדק על-ידי חובש אחת לחצי שעה לכל הפחות, ובתום הפעילות המבצעית עליו לעבור ביקורת אצל רופא. על החובש מוטלת האחריות לדווח לרופא מוסמך בשטח על מצבו של הפצוע, ובכך להבטיח כי יתקיימו השגחה ופיקוח הדוקים על פציעתו של החייל, ותימנע הידרדרות במצבו. 

"נתקלנו במצבים רבים בהם חיילים שנפצעו החליטו להמשיך להילחם וסירבו להיבדק כלל", סיפר רמ"ד הרפואה בפיקוד הדרום, רס"ן אבי יצחק. "אחרי דיונים ותחקירים לא מעטים שקיימנו בנושא, מצאנו דרך שתאפשר לפצועים להילחם מבלי להעמיד עצמם בסיכון".

במקביל, הגדיר מדור הרפואה מדדים מבחינים בין פגיעה מסכנת חיים לבין פגיעה מסכנת איבר. הגדרתה של פציעה מסכנת חיים כוללת פגיעה ודימום מאיברים פנימיים, שגורמים להידרדרות המערכות בקצב מהיר ביותר. פציעה מסכנת איבר מובילה אף היא לדימום רב, אולם ההבדל נעוץ בסכנה הממשית לאיבר - שעלולה להתממש רק לאחר שש עד שבע שעות מרגע שנפצע החייל. כמו כן, נוספו באחרונה שני סוגי פציעה המחייבים התייחסות אליהם כמסכני חיים: פגיעה באזור האגן או בפנים. על-פי ההגדרות המתוקנות, חייל מחויב להיבדק על-ידי רופא או פרמדיק בלבד, שישאפו למגע מידי עם הפצוע. 

בנוסף, במדור הרפואה הפיקודי ממליצים לגורם הרפואי המטפל בפגיעה באזור הפנים - שלא להקצות זמן מיותר לצורך הכנסת צינור הנשמה דרך הפה, ומלכתחילה לבצע חתך בגרון עצמו. "רסיס באגן עלול להגיע עד לסרעפת", הבהיר רס"ן יצחק. "על הרופאים להתייחס בכובד ראש לפגיעות מהסוגים האלו".