שבוז חיילים
חיפוש
חיפוש חיפוש חיפוש
מתגייסים חיילים משוחררים סטודנטים דרושים פורומים מגזין לימודים
שבוז ראשי   >>  מגזין חיילים | שבוז   >>  סינדי ואני
המדריך למתגייס
חדשות
כתבות מגזין
ד"ש מצולם
פגישה אישית
לוחם בכותרות
נספח צבאי
גיבור בשבוע
העולם הערבי
שירות ב"במחנה"
סקר מומלצי שבוז חיילים
מהו המאכל הכי טעים במנת קרב?
סינדי ואני
כך שינתה כלבה את חייה של נורית. טור אישי.
נורית פלג, ‏יום ראשון ‏10 ‏ספטמבר ‏2006

לטור הקודם 

כשאני רוצה לספר למכרי משהו מצחיק, אני תמיד מספרת כיצד פחדתי מכלבים בילדותי. זה מצחיק כי עכשיו יש לי כלבה, שהיתה עימי כבר מעל 12 שנים וקוראים לה סינדי. כולם גם יודעים עד כמה אני מטורפת על הכלבה הזאת. אני מתייחסת אליה כאילו היתה בתי וכל הזמן מנשקת ומחבקת אותה. פחד מכלבים – ממש כבר לא קיים.

אני, למשל, זוכרת איך בגיל 13 חברתי הטובה ביותר, מיטל, ביקשה שאגיע אליה, וסיפרה לי שיש לה כלב. אני חטפתי פניקה וניסיתי להתחמק מהביקור כמה שאפשר. לא ידעתי שמיטל המציאה זאת ויצאתי בתירוץ עלוב שאבי לא יכול לנהוג כי כואבת לו הרגל.... עד עכשיו היא מספרת לכל העולם את הסיפור ולאחר הסמקה קלה שתינו פורצות בצחוק.
בפרק זה אני רוצה להראות לכם עד כמה סינדי חשובה לי ועד כמה עזרה לי בהתמודדות עם המחלה. 

באה בזמן

את סינדי, כפי שציינתי כבר בטור הראשון, קיבלתי באחת התקופות הכי קשות בחיי. בכיתה י"א. באותה עת היה לי משבר חברתי וגם בלימודים לא הצלחתי. אני זוכרת איך בכיתי כל הזמן ובפעם היחידה בחיי חשבתי על התאבדות. הרגשתי שאיש לא עוזר לי, הורי היו בשלהם, די אובדי עצות. היועצת חשבה שבדיתי את רב הסיפור והאשימה אותי. אחותי היתה שקועה בעולמה ופשוט הרגשתי בודדה מתמיד. מי ששינה זאת היתה סינדי. 

הורי ניסו לחבר אותי לפסיכולוגים, שלא עזרו כלל, עד שפגשתי את שלומית, עובדת סוציאלית שהבינה אותי וסוף סוף גרמה לי להבין שלא הכל באשמתי ואף שכנעה אותי להתמודד עם פחדי ולקחת כלב.

חדשה במשפחה

אני ממש זוכרת איך לקחנו אותה. התכוונו בהתחלה לרכוש כלב כנעני בדרך לירושלים ושמחתי מזה. אבל באותה עת היתה אצלי בת דודה מארה"ב והיא שכנעה אותנו לקחת כלב מאס.או.אס. שלושתינו נסענו לשם וראינו שרב הגורים כבר נלקחו. נותרו רק שניים: אחד היה ישנוני כזה והשני שובב שכל הזמן שיחק. התאהבתי בו ממבט ראשון. הוא היה חמוד והגור הכי יפה שראיתי בחיים שלי. הוא היה פשוט מושלם. וגם, הוא היה היא.... למה אני מדגישה זאת? כי בהתחלה אבא שלי רצה לקחת רק כלב ממין זכר, כי חשש מעניין העיקור וההשלכות, אך כמוני, מרגע שראה את הגורה הזאת, התאהב בה. שילמנו עליה ולקחנו אותה איתנו. כל הדרך היא רעדה ונראתה כזו מסכנונת, שלא מבינה מה רצינו ממנה. בדרך החלטנו לקרוא לה סינדי וכך היא הצטרפה למשפחה.

אני עדיין זוכרת איך פחדתי ממנה בהתחלה. גורה כזאת קטנה וליבי פעם כל עת שהייתי לידה. אחד הדברים שהלחיצו אותי ששיניה בדיוק צמחו והיא ניסתה ללעוס כל דבר, כולל כפות הרגליים שלי. אני אבל עדיין זוכרת איך נשארתי לבד עם סינדי יום אחד, כשהיא סגורה בחדר מאחורי מחסום והחלטתי לבוא לראות אותה מקרוב. ברגע שהבחינה בי היא נתנה זינוק והפילה את המחסום. הייתי בהלם ופחד. טיפסתי על כיסא וחששתי לרדת עד שחברה של אחותי אמרה לי לתת לה גבינה צהובה וכך להחזירה לחדר. זו הפעם הראשונה שנתתי לה אוכל.

"היא רק תאט אותנו ונפספס את הסרט"

בכל מקרה, לאחר שהתגברתי על הפחדים, ראיתי עד כמה סינדי נפלאה. היא נתנה לי הרבה וראתה אותי פשוט כמו שאני, מעבר למגבלה. ראיתי עד כמה צודקים כשמדברים על אהבה ללא תנאי של הכלבים, וזה היה הדדי. סינדי עזרה לי מאוד בהתמודדות עם התקופה הקשה הזאת, וידעתי שלמרות שאין לי כמעט חברות, בבית תמיד תהיה סינדי.
 
לטייל איתה זה בעייתי בשבילי

דווקא קיוויתי שאוכל לטפל בה ולצאת לטייל איתה, אך די במהרה ראיתי שזה בעייתי בשבילי. סינדי בעברה, שלא כמו הכלבים האחרים, לא אהבה לטייל ותמיד ניסתה למשוך הביתה, למשוך לצד השני ובכך הפילה אותי פעם-פעמיים, כך שלטייל איתה, טיילתי רק בליווי אבא שלי. קצת מאכזב, אך אני מניחה שהחשיבות האמיתית זה בקשר שנוצר בינינו.

סינדי עזרה לי המון במשך כל שהותה בחיי. החל מכך שסייעה לי להתגבר על הבעיות החברתיות באותה שנה ארורה, בכך שנתנה לי אהבה בלי תנאים וגרמה לי להרגיש לראשונה בהרבה הרבה זמן טוב עם עצמי. למשל, זכור לי יום אחד שרציתי ללכת לסרט עם שתי ידידות שלי, תמי ואורלי. תמי הסכימה בשמחה וכבר התחלנו לקבוע, כששמעתי את אורלי מתחילה להתחמק. לא הבנתי למה, אך רק משכתי כתפי והסתובבתי ואז שמעתי את אורלי אומרת כי אני רק אאט אותן ונפספס את הסרט. בכיתי ללא הפסקה עד שהגעתי הביתה לקבלת פניה של  סינדי המכשכשת בזנבה. חיבקתי אותה ונשקתי לה. הרגשתי עד כמה היא חברה אמיתית.

כשקשה לישון- סינדי מעודדת אותי

אפילו בתקופה האחרונה סינדי לצידי. אני מתקשה לישון ואז מתחילה להרגיש רע. היא כל הזמן איתי, במיטה, ליד המחשב, נמצאת שם, מארחת לי חברה ומעודדת אותי – ממש כדור הרגעה טבעי.

סינדי עזרה לי עוד בפעמים כה רבות: בעיות רפואיות, אהבות נכזבות, ראיונות כושלים, סיום חופשה והכל. תמיד כשהיה לי רע, היא היתה שם. אני מרגישה שהיא בת משפחה לכל דבר. היא פשוט הכי נפלאה שיש והכי יקרה לי מכל.
החלטתי גם שכאשר אכנס להריון מיד אקח גור כלבים, שלדעתי יסייע לילד לגדול ולהיות מאושר ובריא.

 
 
תגובה לכתבה  שלח לחבר  גרסת הדפסה 
כתבות נוספות
נלחמים בשביל השקט- ואיפה השקט שלי בכול הסיפור?
מעניין בחזית ובעורף? רוצים לספר על החוויות?
הפגנת מחאה להחזרתו של גלעד שליט
סובל מאלרגייה בצבא?
מוסיקה לתואר במכללת הד
950 טון אוזני המן יאכלו הישראלים בחג פורים
12345678910הבא
שבוז הוא פורטל המיועד למתגייסים, חיילים וחיילים משוחררים. שבוז כולל מידע מעודכן ורלוונטי על צו ראשון. תפקידים, קורסים, מיונים, תאריכי גיוס, רשימת ציוד, טירונות, חיל השריון, חיל רגלים (חי"ר), חיל תותחנים, חיל הנדסה (הנדסה קרבית), חיל הים, חיל הרפואה, חיל האוויר, חיל החימוש, חיל שלישות, חיל החינוך, חיל המודיעין, מג"ב, גולני, אגוז, שלדג, סיירת מטכ"ל, 669, דובדבן, עוקץ, חובלים, קצין העיר, בית החייל, משכורת צבאית, חר"פ, גימלים, קצונה, הנחות לחיילים, עבודה מועדפת, פיקדון אישי, מענק שחרור, פסיכומטרי, בגרויות, כנס משתחררים ועוד.