סקרלט ג'והנסון ויואגן מק'גרגור

מייקל ביי הוא כנראה הבמאי המושמץ ביותר בהוליווד. הוא הגיע למעמד הזה אחרי שהוכתר רשמית כתרנגולת שמטילה סרטי זהב, ייצר בלוקבאסטרים בקצב שמתנחלים מייצרים קלישאות, ואשכרה היה גאה להיות חתום עליהם. אבל בהוליווד אין באנקרים, ודווקא כשספילברג החליט לאמץ את מפצח הקופות, הקסם התפוגג, וביי כמעט מוטט את "דרימוורקס". טוב, אם למכבי מותר להפסיד משחק פעם בשנה, גם לביי מותר, לא?

"איילנד" (מה כ"כ רע ב"האי"?) מספר על מושבה של ניצולי שואה אקולוגית, שבה כולם מתלבשים אותו דבר (חליפות לבנות), מתנהגים אותו דבר (כמו ילדים במחנה קיץ של הנוער ההיטלראי), ולא שואלים שאלות את ראש העיר, ד"ר מריק, מדען עם תסביך אלוהות, כמיטב מסורת הז'אנר. הם רק רוצים לזכות בהגרלה – יציאה לפנסיה ב"אי" שהוא גן עדן עלי אדמות מזוהמות. אלא שאחד, לינקולן, דווקא כן שואל שאלות, ומגלה שלא אי ולא נעה תשבי, הכל בלוף, וכל ה"ניצולים" הם בעצם שיבוטים של בני אדם בעולם האמיתי, ונועדו לספק חלקי חילוף לרוכשים שלהם. בקיצור – פוליסות ביטוח על שתיים. יחד עם חברתו (במובן הכי ילדותי של המילה) ג'ורדן יוצא לינקולן לחפש את בני דמותם האנושיים, תוך כדי המלטות מצוות מיומן של ציידי ראשים.

זה היה יכול להיות משל מד"ב מתוחכם, אבל לא כשביי בסביבה. לביי לא ממש אכפת מהסיפור. הוא כל כך להוט לגמור כבר עם המערכה הראשונה ולהתחיל באקשן, שאתה ממש פוחד שהוא עוד רגע יגמור לך בפרצוף (אפשר לזהות את רגע השפיכה עם עליית המסוק הראשון לאוויר). בדרך, הוא גם שוכח את כל מה שניפץ לו קופות עד היום, כי ל"איילנד" אין את הקיטשיות האפקטיבית של "ארמגדון", את הקצב הסוחף של "הפריצה לאלקטרז", או את הקלילות של "בחורים רעים" (מצד שני, אין לו גם את השעמום של "פרל הארבור"). עם מה נשארנו? עם הרבה אקשן. יעיל, מגלומני, אבל לא משהו שלא ראינו קודם. מביי אפשר לצפות יותר.

יואן מק'גרגור המוכשר ("טריינספוטינג") וסקרלט ג'והנסון הסקסית ("אבודים בטוקיו") נותנים הופעות אפקטיביות בתפקידים הראשיים, כילדים מגודלים שעוברים תהליך התבגרות מואץ, אבל לא מספיק מואץ כדי שנקבל קצת יותר מסצנת סקס שנגמרת לפני שתספיקו להגיד "איזה שפתיים יש לסקרלט ג'והנסון הזאת".

גם שון בין ("שר הטבעות") כמריק ודז'ימון האנסו ("אמיסטד") כצייד הראשי עושים את שלהם. אבל שניים בולטים לטובה במיוחד: סטיב בושמי, שמספק כרגיל את האתנחתא הקומית, וחבל שהיא נגמרת מהר מדי (הוא חתום על הציטוט למעלה, ועל עוד כמה משפטי מפתח); ונעה תשבי כנערת הגלגל של מושבת המשובטים, תפקיד שאולי הוא רק שלוש דקות מסך במצטבר, אבל בל נשכח שיש באמריקה בטח 3 מיליון כוסיות שיכלו לעשות את התפקיד הזה, ובכל זאת בחרו באחת משלנו. רספקט.

איילנד (ארה"ב, 2005). במאי: מייקל ביי. שחקנים: יואן מק'גרגור, סקרלט ג'והנסון, שון בין, סטיב בושמי, דז'ימון האנסו, נעה תשבי. 127 דקות.