Paul Wall

Paul Wall – The People's Champ (הד ארצי)

מהי גבריות? תלוי את מי שואלים. אם מישהו חושב שגבריות נמדדת בדברים מטופשים אז ללא ספק פול וול הוא המייצג המוחלט. יש לו עסק של "גרילים", שיני המתכת המפארות את לסתותיהם של ראפרים שונים בימים אלו. המוסיקה שלו היא הקראנק, מוסיקת הקלאב השוחטת ועתירת הבאסים של הדרום הפרוע והמטונף של ארצות הברית. וול מציג באלבום הנוכחי יכולת מרשימה של יצירת להיטי מסיבה, תוך שהוא מקפיד לשתף את כל השמות החמים – קנייה ווסט, TI ו-Three Six Mafia. התוצאה הסופית אלבום נטול מסרים עם מטרה אחת – להזיז את התחת.

Red Hot Chilly Peppers – Stadium Arcadium (הד ארצי)

Red Hot Chilly Peppers

מה יותר עצוב – להקה שפעם היתה גדולה מהחיים והתמכרה לבינוניות או בריטני ספירס? לדעת כותב שורות אלו- זו הלהקה. רק הוט צ'ילי פפרז הם כבר מזמן לא האימפריה שהיו בעבר. איפה ימי הזוהר שבהם היו תהילת קליפורניה? הלכו ולא ישובו. הם הפכו לחבורה מבוגרת שאלבומי הסולו של חבריה חיוורים במקרה הטוב, ואלבומיהם המשותפים הם חנופה ארוכה למיינסטרים שלא מייצרת שום דבר פרוע כבעבר. אולי האוזניים של הקהל הרחב התרגלו לצליל שלהם ואולי הם באמת לא מה שהיו פעם. בכל מקרה האלבום הכפול הזה הוא אולי מעניין לפרקים, אבל בגדול הוא לא מה שהיית מצפה מאגדות בסדר הגודל שלהם. אכזבה.

Tool – 10,000 Days (הד ארצי)

Tool היו ונשארו אימפריה לאורך השנים. הרכב מטאל כסחני, מרתק, מעניין

Tool

או כל סופרלטיב אחר שאפשר למצוא. מ-"Anema" ועד לאלבומם הנוכחי תמיד היה אפשר לראות התקדמות אצלם. הציפיות גדולות יותר אחרי חמש שנות שתיקה שלך תדע מה יצא אחריהן. 10,000 Days הוא אלבום קונספט שמתאר אשפוז וסבל. ככזה הוא גורם לך להרים גבה ולתהות האם אתה קונה את השטיקים. ההפקה העמוסה בניסיונות מוסיקליים, באופן מפתיע לא מתישה, והתוצאה היא אלבום מופתי ומשובח שתענוג להאזין לכל צליל וצליל שלו. מומלץ בחום, לרוץ לקנות.