ניל יאנג

Tool הם מטאליסטים קשוחים עם יצירתיות מוגברת, טלי פיין מרקידה את המדינה באלבום בכורה כיפי וקליל אבל אנחנו בכלל בעד ניל יאנג שהחליט לתת במחאה.

Neil Young – Living with War (הד ארצי)

אח ניל יאנג, הסבא של הפולק רוק האמריקאי, זועם עם הגיטרה וכועס על העולם. לא מזמן שיחרר אלבום שכולו כאפה לפנים של ג'ורג' בוש. אבל מה, לא מספיק נחוש, לא מספיק כועס ולא מספיק מדויק. נכון, אתה כועס על הטלוויזיה, אתה כועס על המלחמה, אתה כועס על בוש. אבל האם זה מספיק? האם זה מספיק בועט?

ארה"ב קרועה ושסועה ולא חסרים נושאים למחות עליהם. יאנג עושה מחאה רפה, רגועה מאוד ולא מספיק נוגעת בעצבים החשופים. התוצאה – המנונים תמימים מדי שלא מגייסים. לא נורא, תמיד אפשר לחזור לשמוע פאנק.

טלי פיין. צילום: קארין דרסה
טלי פיין – ברוכים הבאים לחיים הטובים (Fresh Records)

טלי פיין היא תוצר האינטרנט, ועל כן כל בלוגיסט או כל חובב מחשבים כדאי שיקרא טוב טוב את מה שמופיע בשורות הללו. גילו אותה ברשת, החתימו אותה על חוזה, ועכשיו היא הוציאה אלבום משובב לב ונפש. על הלחנים והמילים אמון אלון אדירי, מקים הלייבל "Fresh Records", והוא הצליח לספק כאן סחורה מצוינת וקולעת, אם כי לעיתים חיוורת קלות. מהסינגל המשובח "שלוש דקות ועשרים" (שאפשר לתפוס אותו בלינק הזה: http://www.billet.co.il/talifine.html ) ועד ל"ככה סתם" טלי פיין מסמנת נוכחות גרובית בפופ הישראלי. מברוק.

Tool – 10,000 Days

Tool
(הד ארצי)

בעולם של קשיחות תדמיתית, Tool תמיד יהיו החבר'ה החכמים של השכונה. לא מספיק להיות מטאליסט קשוח, צריך לדעת גם לספק סחורה, וזה משהו שהם עושים טוב. מ"Anema" המשובח, ועד לאלבום הנוכחי שלהם הם תמיד ידעו לתת בראש. מספיק מתוחכמים, לא סתם מרעישים, מהלהקות שנותנות למטאל את הכבוד שמגיע לו. האלבום החדש הוא מצגת תכלית משובחת ומדויקת שנותנת למאזינים שלהם בדיוק את מה שהם מצפים לו. אנרגיה, תחכום מוסיקלי וכל שאר המסביב. בראיונות שונים מסרו כי זה היה האלבום שהם הכי חפרו לקראתו באולפן דרך כל מיני ניסויי סאונד. התוצאה מורגשת והאלבום שהוא אמנם ניסיוני הוא פשוט מוצר משובח ויצירתי.