מחווה לאדי מרפי?

"ימים משתנים, עונות משתנות. אנשים לא משתנים" (ג'ק מוסלי).

אם יש משהו שריצ'רד דונר יודע לעשות, זה לצוות יחדיו שני טיפוסים שונים בתכלית, ואז להשליך אותם לזירה להילחם על חייהם. ולראיה: "תיאורית הקשר", "מתנקשים", וכמובן – קוודרולוגיית "נשק קטלני". אם יש משהו שברוס ויליס יודע לגלם, זה את השוטר הלוזר והבלתי מוערך שהולך להציל את העולם ואת אשתו (של ברוס). ולראיה: "בכוננות מתמדת", "בן ערובה", "עיר החטאים", וכמובן – קוודרולוגיית "מת לחיות" (הרביעי בדרך, הכינו את המזומנים). אז איך זה שמה שיצא משני הספציאליסטים האלה ביחד זה בסה"כ "16 רחובות"?

מרדף משטרתי

ג'ק מוסלי (הברוס) הוא שוטר ותיק ורצוץ, עם צליעה מכוערת וחולשה לטיפה המרה, שכבר עייף מהג'וב המשטרתי, לא שם קצוץ על אף אחד (ובלי להתבייש דופק שוטים של וויסקי בזירת רצח שהוא שומר עליה), ורק רוצה להגיע הביתה בשלום (וזה לא שמישהו מחכה לו שם). אלא שבלית ברירה הוא מקבל משימה אחרונה בסוף היום, משימה פשוטה לכאורה – ללוות עציר לבית המשפט. מרחק של 16 רחובות, לא כולל עצירה בחנות המשקאות הקרובה למקום מגוריך.

ברוס ויליס. לא מאכזב

אלא שבדרך לבית המשפט מוסלי נקלע לקרב יריות, כאשר מישהו מנסה לחסל את העציר שלו, אדי. כשהקולגות של מוסלי מגיעים לעזרו, הוא מגלה שהם למעשה אלו שמבקשים לחסל את אדי, שאמור להעיד כנגד חברם שסרח. למרבה ההפתעה, מוסלי האנמי מחליט לנקוט עמדה, ויוצא למסע מילוט נגד השעון, נגד הכדורים של חבריו לשעבר (ובראשם שותפו לשעבר פרנק נוג'נט), ונגד הכושר הגופני הלקוי שלו, כדי להגיע עם אדי לבית המשפט בזמן.

ברוס הגדול

מכאן והלאה זהו סרט מרדף, מתובל באקשן (סביר) ובהומור (לא למכביר) כמיטב המסורת הדונרית. על העובדה שהסרט אינו מותח במיוחד, צפוי ברובו, ובעיקר סובל מכשלים תסריטאים חמורים בעלילת המתח שלו, מכפרת הופעתם המצוינת של שלושת השחקנים הראשיים: דייויד מורס (שכבר התעמת עם ויליס ב"12 קופים"), שהוא משחקני המשנה הטובים בהוליווד, שמשחק את פרנק המרושע; מוס דף ("הג'וב האיטלקי"), שהולך ומסתמן כשחקן מצוין, בתור אדי הפטפטן הבלתי נלאה (הומאז' לאדי מרפי?); וכמובן, ברוס ויליס, שלעולם אינו מאכזב (אותי, לפחות). עם מפרצים שהיו מסדירים את כל בעיות החניה בתל אביב, פרצוף מיוסר כאילו דמי מור הכריחה אותו לצפות בה עושה סקס עם אשטון קוצ'ר, ושניים-שלושה וואן-ליינרים מוצלחים, ברוס ממשיך להיות ברוס הגדול מכולם.

16 רחובות (ארה"ב, 2006). בימוי: ריצ'רד דונר. תסריט: ריצ'רד וונק. שחקנים: ברוס ויליס, מוס דף, דייויד מורס. 105 דקות.