אורגיות בבית החייל
|
את חיילת משועממת ומרוטת עצבים. יש לך שירות שצריך להעביר איכשהו, ובינתיים גם די הרבה זמן פנוי לשרוף. מה יותר טוב מלהעביר אותו בחברת מישהו אוהב שיגרום לזמן לטוס וישכיח ממך את השביזות המעיקה? וואלה, כדאי. להתארגן על חבר בצבא זה לא כזה עניין מסובך. הנה מקבץ אקראי של דרכי פעולה, רובן נוסו על בני אדם והוכחו כבטוחות לשימוש.
הסתובבי בבית החייל, לא ממש קריטי באיזו עיר, במסגרת תפקידך או בחופשות. במקומות כאלו נוצרים באופן טבעי קשרים עם שכנים מהחדרים הסמוכים, מישיבות ספונטאניות בלובי, בבריכה או ליד שולחן הסנוקר, עם אנשים מכל חילות צה"ל ומכל סוגי הדרגות. חוץ מזה השמועות אומרות שבלילות מסוימים רצות שם אורגיות מטורפות בכמה מהחדרים, אבל זה משהו שעדיף כנראה שתבדקי בעצמך.
נניח ששמת עין על מישהו ספציפי שמשרת איתך. נאמר שהוא אוהד את בית"ר ירושלים, מתחיל תהליך רוחני של חזרה בתשובה או אוחז בתחביב אזוטרי. מרתק, לא? למה שלא תתענייני בזה גם את, כדי להסב את תשומת לבו לקיומך? גם אם מעולם לא ראית משחק כדורגל עד הסוף ואת חילונית כופרת, תוכלי להרחיב את אופקייך באותם פרטים קטנים המרכיבים את עולמו הפנימי העשיר ולדסקס איתו על זה כשיוצא. ידידות על בסיס כזה יכולה להפוך מהר מאוד לקשר רציני, גם אם בדרך תצטרכי ללמוד את מילות שיר הקאלט "סלים טועמה מחבל".
חבר מהיחידה זה נחמד, אבל לא הכרחי- גם חברים של חברים זה בסדר. אם תספרי לכמה מחברייך שהיית רוצה להכיר מישהו (אפשר להגיד את זה בלי להישמע נואשת, באמת!) יש מצב שיש להם בסטוק איזה חבר פנוי לשדך לך. אם השידוך עלה יפה זה אפילו יותר מעניין: יש פוטנציאל לדאבל- דייטים פרועים, וכולכם הופכים לסוג של משפחה קטנה. רק תדאגי לברר קודם אם החתן המיועד פנוי מבחירה או מחוסר ברירה, חבל לפדח את עצמך סתם.
להתחיל איתם באוטובוס זה מצוין. במיוחד בנסיעות ארוכות, כי יש לכם הרבה זמן להכיר זו את זה, אין לו הרבה במה להתעסק והכי חשוב, הוא לא יכול לברוח לשום מקום (הא-הא!!). תחילה שלפי נשנוש קטן כמו מסטיק והציעי לו בנימוס ובחיוך, כדי שידע שיש מצב לתוכייה. יותר מאוחר תוכלי לפתוח איתו בשיחת חולין על מקום שירותו, בתקווה שזו תתפתח לאט לשיחת נפש מעמיקה, בסופה תגלו שאתם נשמות תאומות שהופרדו בלידתן, או לפחות רצון לשמור על קשר גם בהמשך. רק שימי לב שלא נפלת על חייל או אזרח שמצוי בחסך שעות שינה מתמיד. יש להם נטייה להישען על החלון ולפצוח בחררר-חרררר מאוד לא קומוניקטיבי.
והנה שיטת ציד שתמיד שווה לנסות: ברגע שאיתרת בקרבתך מישהו סימפטי, עברי לידו ושמטי איכשהו את הכומתה שלך כך שייראה כאילו נפלה לך במקרה מהכתף. הקורבן, כמובן, יקרא אחרייך "הלו, חיילת, נפלה לך הכומתה", את תתקרבי ותגידי משהו דבילי כמו "תודה, זאת הפעם המיליון בערך שהיא נופלת לי". ואז תחזירי את הכומתה למקום ותחשפי כתף שזופה בדרך, כאילו במקרה, שועלה תחמנית שכמותך. הוא בטח ייתן לך טיפים מועילים כמו "תשימי סיכה" (באמאש'ך?) ועכשיו כשלכדת את תשומת לבו- סך הכול, יש עוד מאיפה שהכתף הזאת הגיעה- תוכלי לנווט את השיחה לאן שיבוא לך, אם הוא לא יעשה את זה לפנייך. מתוחכם וזול כשימורי אננס, לא? אבל עובד. לפעמים.
והכי חשוב לזכור לא להינעל על המטרה באובססיביות, כי אז הקוסמוס יעשה לך דווקא ובפרינציפ לא תהיה לך שום תגלית רומנטית. עדיף לזרום עם מה שיבוא. לכי תדעי, החיים האלה מלאי הפתעות.