למי זה לא קרה, יצאת לרגילה, אתה מחליט לנצל את הימים הבודדים של החופש, לקחת תיק קטן ו"לקפוץ" לצפון עם החבר'ה. מה יכול להיות רע אתה חושב... קצת חופש לא הזיק עדיין לאף אחד.. לא?

השניה של ההחלטה והשניה שבה קופצות המחשבות על דרכי הגעה, מקום לינה, מסלולים וכל שאר הפרטים הטכניים- השניות האלה לא כל כך רחוקות אחת מהשניה. מיד אתה כבר חושב מי יבוא, למי יש אוטו פנוי, כמה דלק בערך יצטרך כל אחד לשלם.

ואז אתה חוזר אחורה במחשבות, רגע... למה לשלם דלק שיש חוגר ואוטובוס חינם?! ואז אתה מתקדם שוב.. אה.. כן.. חופש אתה נזכר, "דקה אחת לא יראו אותי על מדים מחוץ לבסיס!" אתה אומר לעצמך. אתה הולך לדבר עם החבר'ה, לראות מי מעוניין בקצת איוורור, כמוך.

אתה פונה למושיק, חבר ילדות, החבר הכי טוב שלך. מאז שיש לו חברה אתה כבר בקושי רואה אותו, הוא בטוח ירצה לבוא. מושיק אומר שהחברה שלו לא ראתה אותו כבר קרוב לחודש והוא רוצה לנצל את החופש שלו כדי להיות איתה לבד, הוא מתגעגע... מה זה?! מה זה השטויות האלה?! אתה אומר לו שוואללה.. גם אתה לא ראית אותו הרבה זמן והחברה הזאת שלו מעניינת לך את התחת (אפילו לא! אתה חושב בשקט) ושקטנים הסיכויים ששוב ייפול לכם להיות ברגילה באותו הזמן. חוץ מזה גם אתה 'מתגעגע', אתה חוזר על המילה בה הוא השתמש. אחח.. אבל הכח הנשי גובר על המילים חסרות המשמעות שלך, הוא כבר בחר.

אוקיי אתה אומר לעצמך, לא להתייאש. אני לרגילה הזאת אצא לצפון גם אם זה יהיה לבד. עובר לבא ברשימה. אווווווו... שלומי, טוב לשלומי אין בעיה, אין לו חברה.. הם נפרדו בערך חודש אחרי שהוא התגייס. "אני לא אחכה שבועיים כל פעם כדי לקבל קצת חום" היא אמרה. והאמת שזה לא מפריע לו, ככה כל פעם שהוא חוזר הביתה הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה בלי התחייבויות לאיזו מישהי שתעשה לו פרצופים כל פעם מה בא לה ומה לא. אתה מתקשר אליו, מתפלא שהוא עוד שמר את המספר שלך בזיכרון, לא דיברת איתו כמה חודשים טובים. יש לכם רק יומיים חופפים של הרגילות... הוא לא מהסס וקופץ על ההזדמנות.

אחרי יומיים אתה כבר מארגן חמישה חבר'ה, שלושה בנים ושתי בנות. עם רונן והבנות זה היה קצת יותר פשוט, הם לא קרביים ועושים יומיות, הם יכולים לקחת חופש מתי שבא להם.

"יפה... הצלחתי...", אתה מבסוט מעצמך. אתם מתחילים לתכנן איפה לישון, לאן ללכת, מה לעשות. כולה יומיים, אבל צריך לנצל כל דקה.

זהו.. הכל מוכן, יום חמישי- אתה חוזר הביתה לסופ"ש וחושב כמה כיף שביום ראשון לא צריך לחזור לבסיס. שבוע שלם! לא צריך לראות את הבסיס.. שבוע. ביום שבת אתה מדבר עם החבר'ה, מתייעץ מה לקחת מה לא לקחת... מארגן תיק ושם ליד המיטה.

השעה 21:30, בדיוק סיימת להתקלח ואתה נכנס מתחת לפוך החם. הפלאפון שלך מצלצל, מספר חסוי. אתה מתלבט... לענות לא לענות, לענות לא לענות... אמא צועקת מהסלון, "אולי תענה כבר לטלפון הזה! אתה תעיר את רוני בסוף, לקח לי שעה להרדים אותו!! תענה כבר!"

אתה עושה את ההחלטה הכי טיפשית בחיים שלך ועונה... זה ליאור המפקד, "אתה שומע יש הקפצה, יש התרעות ממוקדות", הוא אומר. "כל הרגילות מבוטלות כל החיילים צריכים להגיע מחר לבסיס עד 8:30 בבוקר". אתה מתקשר לחבר'ה, בחוסר ברירה מבטל הכל, הם אומרים שהם ייסעו בכל מקרה. שנייה לפני שהעיניים נעצמות אתה חוזר ואומר לעצמך: "למה עניתי! טיפש!!! למה עניתי... למה עניתי... למה עניתי... אלף פעם אני אומר לעצמי לא עונים לחסויים בבית, לא עונים לחסויים בבית... אז למה עניתי?!?!"