בצבא למדתי הרבה דברים חשובים: לעשן, ללכת מכות, לאהוב חומוס, קפה שחור ואת יוסי עדן, לשחק שש-בש, להגיד "מודה בעובדות אך לא באשמה" ולהיווכח שזה אשכרה יכול להוציא מכל בוץ, במיוחד אם את עושה פרצוף מתחרט ומתעקשת שהדיסלקציה שלך מונעת ממך להבין את חוקי מטכ"ל כפשוטם. כמו כן למדתי ביטויים ברוסית ו-17 דרכים להגיד "זין" בצרפתית, שלא לדבר על הרג שיטתי של מקקים בחדרי מצב בידיים כמעט חשופות. כן, אני חושבת שבגדול למדתי די הרבה דברים. שלא יגידו לכם שהצבא לא מחשל. שניה לפני שביקשתי קב"ן הגיע תאריך השחרור שלי, ושלח אותי חזרה לאזרחות המבורכת והמשעממת-תחת. עבר די הרבה זמן מאז, אבל הפסיכולוג שלי אומר שטוב להעלות את הזכרונות על הכתב ולא להדחיק. האמת שאני מנסה להיזכר, אבל כל התודעה שלי מהתקופה ההיא שוחה בערפל לבן. מעניין למה. עכשיו עשיתי חיפוש על היחידה באחד האתרים של צה"ל, ולא נמצאו שום רשומות רלוונטיות. זה רק מחזק את ההשערה שלי: הכל היה פיקציה. או שלא?
|