בלוגים

מי שמכיר אותי, ודאי צוחק לו כהוגן. נורית אתלטית??? זו בדיחה. אני מודה באמת שעד עכשיו כל קשרי להתעמלות היו כושלים ביותר והתבטאו בעיקר בהליכה עם חברות מהחניה לבית קפה. הישגי הספורטאים הישראלים באולימפידת הנכים מרשימה מאוד. בתור אחת שלא מתלהבת מספורט, הישגי הנכים עדיין מדהימים אותי. במיוחד כאשר אני רואה יותר ויותר ספורטאים ובכמעט כל הענפים.

אני מאוד אוהבת לשחות, אך בעקבות מחלתי, מסוכן לי לבלוע מי. אני עלולה לחטוף דלקת ריאות והדבר או לפגוע בראייה – כתוצאה מכניסת מים עם כלור או מי מלח לעיניים. לכן למרות שקניתי משקפת טובה לשחייה, אני עדיין נרתעת מכך. במסגרת ניהול פורום נכים ותחילת עבודתי ב"עמותת נגישות ישראל", גיליתי את "ספיבק". ואכן לאחר חשש קל נכנסתי לשגרה פעמיים בשבוע. את ההתעמלות השיקומית מאוד אהבתי ונהניתי מכל רגע, כשבעיקר אהבתי את ההרגשה אחרי - הרגשה כזו טובה של חוזק ובריאות. הייתי ממש גאה בעצמי אבל, להפתעתי הרבה, דווקא מההידרותרפיה, לה ציפיתי אף יותר, התאכזבתי. המליצו לי, בגלל העקמת, לשחות שחיית גב ובה הכי פחות התמצאתי והכי פחות הרגשתי שליטה. הרגשתי ממש ככישלון, כך שמצאתי עצמי פחות ופחות מתלהבת. למרות זאת, החלטתי שאמשיך לא משנה מה ובאמת המשכתי עד החורף ואז בבת אחת נאלצתי להפסיק. עם החורף בא הקור ועם הקור הגיעו כאבי הגב ולא סבלתי זאת. ידעתי שזה לא טוב להפסיק, אך להמשיך עם הכאבים האלו היה טוב?

וכך מצאתי את עצמי שוב מתרחקת מפעילות גופנית ודי בטוחה שלא יעזור, אני וההתעמלות הפכים גמורים ולצערי, אין מה לעשות בעניין.

לאחר זמן מה שמעתי על "עמותת אתגרים" ומודה שרציתי להצטרף, אך היה לי קשה לכוון עצמי לענף מתאים. וכך, לאחר ויתור העניין של אתגרים, אני מודה בבושה, שנכנסתי לתקופה העצלנית בחיי. בדיוק לא עבדתי וסתם העברתי את הזמן מול מסך המחשב, מסך הטלויזיה והמטבח. אני יודעת, בריא מאוד.... בתקופה זו כבר התקשתי ללכת ומעדתי פעמים רבות, הרגשתי נבוכה ורציתי למצוא פיתרון במהרה וכבר הלכתי לרופא ברצון לעבור ניתוח בגב, אך הרופא לא המליץ והניתוח נדחה, והחלטתי שאני חייבת לעשות משהו ומהר.

התקופה הספורטיבית בחיי

פתחתי בתקופה ספורטיבית חדשה בחיי, שלמעשה התחילה כחצי שנה קודם, כאשר הלכתי לכנס הרצאות מטעם "העמותה לדסאוטונומיה"- שבין ההרצאות המעניינות, הייתה הרצאה שהשפיעה עלי. זו הייתה הרצאה על פיזיותרפיה ואני כבר נכנסתי לאופורייה, לתקווה עזה עזה שאשפר את מצב גבי ללא ניתוח. קצת לאחר הכנס יצרתי קשר עם הפיזיותרפיסטית שהרצתה והתחלתי להגיע לפיזיותרפיה. מאז נכנסתי ליום שטוף התעמלות. בבוקר אופני כושר כעשר דקות, אחה"צ תרגילי התעמלות ובערב צעדה לילית עם אבא שלי ואני ממש שמחתי. ההרגשה שלי בנוגע לעצמי לא היתה טובה מזו ואפילו רזיתי שני קילו מיותרים. כול הכבוד לי.