אין דבר יותר מעצבן מלהתחיל נסיעה בעצבים, נכון?
יופי! עכשיו בכל פעם שאכנס לאוטו ואראה את המכה המכוערת הזו מאחורה העצבים יעלו לי לראש. ובכל פעם- אתחיל את הנסיעה בעצבים.
סתם, סתם היא שם בגלל שאיזו נהגת לא יודעת לשמור מרחק בפקק ונכנסה לי ב'בובי' החמוד והמתוק.
1
זה היה ביום ראשון בשעה 9:15 בבוקר, כמו כל בוקר אני עומדת לי בפקק, טל ברמן ואביעד קיסוס מפיגים לי את השעמום עם תוכנית הבוקר המצוינת שלהם וגורמים לי לזרוק כמה חיוכים באוויר ולגרום לנהגים שנוסעים לידי לא להבין 'למה המפגרת הזו צוחקת לעצמה לבד באוטו.'
פתאום- בום..
מישהי נכנסה בי מאחורה. לקח לי כמה שניות להבין מה קרה..
אוקיי זו לא בדיוק שריטה, הבום היה קצת יותר חזק מזה למרות שלי לא קרה כלום.
ירדתי לשוליים, בתקווה שהיא תרד אחרי אבל לא.. היא פשוט המשיכה לנסוע.
חזרתי לאוטו ונסעתי לכיוונה מצפצפת לה ומסמנת לה לעצור בצד, בשיא האדישות היא מסתכלת עליי, מסתכלת ישר וממשיכה לנסוע לה.
אם לא הייתי ממהרת לעבודה הייתי מסוגלת להרוג אותה באותו הרגע!
אבל מה יש לעשות במצב כזה? לא אכנס איתה למרדף עכשיו באמצע הכביש ובוודאי שלא למריבה. (בכל זאת, אישה מבוגרת.. גם ככה לא נשאר לה עוד הרבה זמן לחיות, או יותר גרוע מזה.. היא עלולה לחטוף לי התקפת לב על המקום- לא רוצה לקחת אחריות!)
הגעתי לעבודה, לקחתי מצלמה דיגיטלית וצילמתי את הפגיעה בתקווה שהמשטרה תוכל לעשות עם זה משהו.
1
אין דבר יותר מעצבן מלהתחיל נסיעה בעצבים,
עכשיו בכל פעם שאכנס לאוטו ואראה את המכה המכוערת הזו מאחורה העצבים יעלו לי לראש.
סתם, סתם היא שם בגלל שאיזו נהגת לא יודעת לשמור מרחק בפקק ונכנסה לי ב'בובי' החמוד והמתוק!
