היום בשעה 16:00 פלוגת גרניט עמדה מתוחה, שמעה את דברי המג"ד, המ"פ והמפקדים.
עשתה תסחי"ם {שמאל שמאל שמאל ימין שמאל שמאל שמל ימין שמאל ימין שמאל...}
ואני, אני ברחתי לעולם אחר, לעולם השינה, לא עמדתי שם, לא יכלתי להגיע לשם!
הגשתי הכי חרא בעולם, הכי לא פייר!
אם יש אלוהים איפה הוא?!ולמה הוא נותן לי להשיג כל מה שאני רוצה ולוקח לי את זה בשניה האחרונה???????????

היום הייתה לי ביקורת בביה"ח, אמרו לי שיש לי נקע חמור מאוד והחליטו לעשות סד מגבס, זה כואב לי וממש מגרד...
אני לא אוהבת את זה ואני לא רוצה גימלים!

אני רוצה לקום יום ראשון בבוקר וללכת לבה"ד 10, להתחיל את הקורס חובשים שנלחמתי עליו, רציתי לעמוד היום בטקס, לשמוע את הניאומים ולמלמל בשקט "כוסאאאמק למה כ"כ חם?!"
המפקדים שלי התקשרו אלי לפני הטקס, לשמוע שעוד לא התאבדתי!
מה אני יגיד לכם, 
מקווה שעוד יבואו רשומות מעודדות