|
אז אני שיר, חיילת משוחררת, יותר נכון, א ז ר ח י ת...
אז ככה, אני מאותם האנשים אשר שרויים כעט בדיכאון עמוק, אותם אנשים שאומרים תמיד כי אפשר לספור אותם על יד אחת; אלו שנהנו בשירות הצבאי שלהם... אך אמיתית אני, ולא אכחיש ואומר שהכל תמיד היה נפלא ומהמם...
הכל התחיל במשהו כמו לפני שנתיים וכמה חודשים, כשהתגייסתי לקורס סמ"בציות חי"ר, תמיד הייתי מורעלת ורציתי רק קרבי (למרות שצחקו עליי ואמרו לי שאני נראית עדינה מדיי), ההתחלה של השירות הייתה דוחה, שמו אותי בבסיס פתוח, שבשבילי הוא היה סגור, עם כל המשתמע מכך, עם יציאות לא טובות,ללא חיי חברה בעצם ללא חיים כלל... אך אני, בחורה נחושה (ועדינה!) שכמוני לא ויתרתי, והחלטתי לעשות מעשה, עד למפקד חי"ר במ"זי הגעתי ומשם כבר עברתי לחצי השני של השירות שלי, ולחלק היותר מהמם שהיה לי בחיים- השירות במוצב בגבול ליד הר דבJ
אחח איזו תקופה, 4 בנות (שלא מסתדרות ביניהן ורבות על תשומי של לוחמים), ופלוגת לוחמים, כ80 בנים בערך(!), מיותר לציין שתשומת הלב הייתה כייפית ומהפנטת, בייחוד שאותי הכי אהבוJ, כך חלפו להם ימים של טחינת משמרות בחמ"ל- שטח אומנם, אך עם לוחמים מקסימים... אל תשפשפו את עיניכם, ואל תחשבו כי הוזים אתם, אבל היו פעמים בהן יצאתי על הסעת הקו בדרך הביתה, וכבר רציתי לחזור... כן כן, (וזה לא כי לא היו לי חיים באזרחות...)
שם גם פגשתי את הראשון שבאמת אהבתי, זה שהיינו יושבים שעות במקומות שונים במוצב ומדברים(!) על הא ודא...זה שהיה אשכרה כייף לקום בגללו למשמרת לילה ב2 בלילה עד 2 בצהרים למחרת (והיו הרבה כאלה בתור צעירה), זה שהיה כייף ומרגש משהו להסתיר את טיב הקשר מכל הלוחמים האחרים והחמודים והבנות הלא חמודות במוצב...שם גם בכיתי, ושמחתי, וצחקתי, והתייאשתי, והתרגשתי, והפכתי למי שאני היום (אל תקיאו, אני יודעת שזה פלצני...)
לקראת השחרור נמאס לי, רציתי הביתה, רציתי לישון, רציתי להודו, לנוח עם גולני על החוף, לטייל, לראות דברים שאין בארץ, לעשות חיים. כשהשתחררתי, פשוט לא מצאתי את עצמי...התחלתי ללמוד לפסיכומטרי (כי זה היה יותר זול- אלל תעשו את זה), ולא למדתי כי רציתי חופש, חיפשתי עבודה, אבל עדיין רציתי צבאא, כן כן, אני יודעת שזה נשמע חולני, אבל כך זה היה... התחלתי לריב עם כל האנשים שקרובים אליי, אמאאבא עשו פרצופים, כל הקטע של הלימודים קצת התפוצץ לי בפנים, כי פתאום ראיתי שאני צריכה ציונים מטורפים למה שאני רוצה ללמוד, אבל אני לא יכולה לקרוא אפילו עיתון ולהתרכז עכשיו, לא רציתי לאכול, לישון או לקום, ואפשר לומר שהייתי קצת בדיכי ועוד דברים לא כייפים במיוחד...
אבל........... אז לקחתי רגע לעצמי, וחשבתי, שסבבה שהיה לי כייף ונחמד בשירות, אבל עכשיו אני באזרחות ואני צריכה שיהיה לי כייף עכשיו! אז החלטתי לדחות את הקטע של הלימודים כי אני לא בראש כרגע, וחיפשתי עבודה (אבל באמת הפעם), כדי שיהיה לי קצת כסף למזרח... לפני כמה ימים גם פגשתי בחור מתוק, שנראה איך זה יתפתח אבל זה נראה נחמדJ והתקבלתי לעבודה ממש נחמדה עם אנשים מגניבים, אני יודעת שעכשיו אני בתקופה טובה, ותבוא אחריה גם תקופה לא משו;שבה לא יהיה לי חשק לצאת מהמיטה, ואז שוב, תבוא איזו תקופה מהממת... אבל אני יודעת עכשיו גם להכניס את הכל לפרופורציות הנכונות (אני מקווה), וכמו שתמיד טענתי, הכל קורה לטובה...
גם זה שאת/ה קורא/ת את הטור שלי...:) זה היה על קצה המזלג, מעין סיכום... מקווה שתמשיכו לקרוא אותי על בסיס קבוע... ושאוכל להאיר מעט את חייכם, ולהראות שיש גם רגעים שקצת חרא, אבל בסוף יהיה טוב..
שיר (שבחיים לא חשבה על טור או בלוג באינטרנט)
|
הוספת בלוג למועדפים
