ישראל של שנות האלפיים אינה הארץ שעליה גדלתי.

נולדתי בקרית אונו בבית ציוני-דתי, למדתי במוסדות בני-עקיבא שהשרישו בי את אהבת הזולת והארץ. כמו כל חברי שירתתי בצבא, ולצערי הרב איבדתי את חברי הטוב עוד מילדותי אשר נפל בלבנון. עם השנים למדתי על בשרי שבישראל כמעט ולא מעריכים את הערכים, והדבר החשוב ביותר הוא הסגידה לכמות הכסף המצטברת של האדם. ככל שיש לך יותר כסף אתה יותר מוערך, מקובל ומוערץ. אהבת הארץ התחלפה עם אהבת הכסף, אנשים רבים מוכנים לוותר על שטחי הארץ על מנת להרוויח שקט מדומה של מספר שנים והכול בשביל שלא יפגעו עסקיהם. הנהנתנות בעם והסגידה לתרבות הרייטינג הצמיחו גיבורי תרבות הבזים להורים שכולים ולעצם קיומנו. גיבורי תרבות אלה גרמו לרדידות בנוער הגדל כיום בישראל, נוער שלא יודע מה משמעות של ראש השנה, יום כיפור וחגי ישראל, אך מנגד זהו נוער הבקיא בכל רזי יהודה ונינט.

בשביל רוב העם ההתקדשות של להיות ככל העמים שחקה את אהבתנו לארץ, מסורתנו וערכינו. אם לא נשכיל להתעורר ולהקיא את כל התרבות ההרסנית הזאת סופנו קרב.