צילום: ענת ברקאי

גיל: 28.
מגורים: דימונה.
מצב משפחתי: נשוי.
על התפקיד: "אני אחראי על הכנת האוכלוסייה, הרשויות המקומיות, משרדי הממשלה וגופי התשתית בדרום למצבי חירום. הדבר מתבצע על-ידי הדרכה, הסברה, התרעה, מיגון ותרגולים".
הכי אוהב בתפקיד: "את היכולת להשפיע ולדעת שמה שאני עושה מציל חיים".
הכי פחות אוהב: "שלא הכל תלוי בי. התפקיד חולש על הרבה גופים והרבה תחומים, ולא לכל דבר אפשר להגיע".
הקשר לאוכלוסייה: "כשתושבים רואים שהצבא הגיע אליהם ליישוב, הם חוששים שאולי אנחנו קרובים להסלמה - ונכנסים ללחץ. מצד שני, בהמשך הם נרגעים, כי הם יודעים שיש על מי לסמוך".
מפקד שהשפיע עליי: "אל"ם דדי שמחי, מפקד המחוז לשעבר, בזכות יכולתו לקבל החלטות תחת אש, לראות את הנולד ולהשפיע עליו".
מוטו: "'לחשוב בגדול, לעסוק בקטן'. כלומר, לוודא עשייה ולא רק מחשבה".
מקום אהוב בארץ: "אזור שדה בוקר. אני אוהב את המרחבים העצומים ואת הטבע המדהים שיש שם".
חלום: "מבחינתי - להיות רמטכ"ל. הכי גבוה שאפשר".
דבר ראשון על הבוקר: "אני נותן נשיקה לאשתי, לילך, מתארגן, ומתעדכן בחדשות ומול החמ"ל על אירועי הלילה".
הכי מפחיד: "שאחד מהחיילים שלי ייפגע. זה קרה לי בעבר, והמחשבות האלו לפעמים עדיין מדירות שינה מעיניי".
עושה את היום: "כשאני רואה שתושבים ורשות מקומית מתנהגים בהתאם לכל מה שלימדנו אותן".
הכי מצפה: "להיות אבא".
לו הייתי חיה: "הייתי אריה, מנהיג השבט".
תמיד אומרים עליי: "שעוד אהיה רמטכ"ל. אולי הראשון מפיקוד העורף, מי יודע".