הזמן הולך ואוזללל.. הדקות עוברות מהר מדיי ואני קולטת לאט לאט שבעוד שבוע בדיוק אני על מדים וכבר עמוק מדיי בתוך קריאות ייהמפקדיי.... לאן אני מכניסה את עצמי? 
כרגע אני קרועה מעייפות כל יום מתחיל בקניות ונגמר בבילוי הרגעים האחרונים עם חברים שכנראה לא אראה עוד הרבה זמן.
אז עד היום לא הבנתי איך אנשים נהנים מעשיית קניות.. נעליים, חזיות, גרביים, גופיות ועוד כל כך הרבה .. ותכלסס נמאס לי!!
ההורים החליטו לבלות איתי את השבוע הזה ולקחו לעצמם חופש. האמת לא נעים להגיד שהדבר ביחיד שאני רוצה זה שקט!
עצם העובדה שהם פה מונע ממני לישון עד הצהוריים.. כי צריך להמשיך את הקניות...

טוב נעבור נושא ( מספיק חפרתי על הלחץ שלפניי הגיוס)

אז ככה... לפניי שבוע הייתי באילת..
והיה מדהים וכייף וכוי.. אבל בעיקר נהנתי מהעובדה שפתאום קלטתי... זה שחשבתי שאני באמת רוצה להיות איתו פרח לי מהראש.. ובאמת ישבתי והסתכלתי סביב משום מה כולם חושבים שאנחנו עוד שנייה עולים לתיבה של נח והסתדרו בזוגות .. ואלו שעדיין לא מצאו את הייאחדיי מחפשים אותו בכל הכוח. במיוחד באילת הבנים עסוקים בלהתחיל עם הבנות ולהוציא מזה משהו רציני (או סתם סטוץי) והבנות עסוקות בלהנות מזה... ואני לא שובניסטית ונגד בנות שמתחילות עם בנים .. פשוט זה מה שיצא לי לראות.............
אתם יודעים מה אני חושבת? שרובנו לא יודעים מי אנחנו בלי בן או בת זוג מהמין השני.. לפעמים כדאי קצת זמן לבד (במיוחד שהוא נכפה עלינו) כדי להבין יותר טוב מה אנחנו מחפשים בצד השני.. ואולי להבין יותר טוב מי אנחנו? אבל אתם יודעים.. זו רק מחשבה אחת המתנגדת לכל עניין הזוגיות מול אלפי מיליארדיי הדעות שכל כך בעד


לפניי אילת יצא לי ללוות חברה ביום גיוס .. העניין שהיה מפחיד לקלוט שהפעם הבאה אני הולכת לעלות על האוטובוס!..
תכלס.. מלחיץ